give up-4

ראיתי את אותו הנער שהיה במשרד , תעזבו אותה ! שמעתי אותו צועק ….

עומרי והחבורה שלו הסתכלו לאחורה וראו את אותו הנער "שיט " ענה עומרי ותוך שנייה הוא והחבורה שלו לא היו בסביבה , הנער ניגש אלי "את בסדר ? "
"כן , תודה שהברחת אותם " עניתי
"העונג כולו שלי , נועם " הוא אמר והושיט לי את ידו
"נעים מאוד , שירי " עניתי וקמתי מהריצפה היו כמה שניות שתיקה ופתאום שמעתי את הצילצול , " טוב אני צריכה ללכת לכיתה " אמרתי
" כן כנראה " הוא ענה עם חיוך קורן שלא נדבר על היופי .

הייתי בדרך לכיתה שפתאום ניצן קפצה עלי ,
"ראית את החתיך החדש ?!" ניצן אמרה בהתלהבות
"כן "אמרתי די ביובש ,
"אני הולכת להשיג אותו ! את תראי בא לך לעזור לי ? , שירי ?? הייי ?! שירי מה יש לך ?!" ניצן העירה אותי ממחשבותי על הבוקר עם אותו הנער
"אהה כן בטח " עניתי לא יודעת אפילו על מה .
המשך היום עבר די חלק הרבה זמן והמורה שיבח אותי על השתתפותי הרגשתי כל כך טוב שיצאתי מהשיעור עם פרצוף מרוח על הפנים , לפתח שמתי לב שהנער ממקודם צועד לידי , אני בדרך כלל לא מתעניינת מבנים אבל לידו הרגשתי שכל חלק בגופי רועד ואז כשלא שמתי לב התנגשתי בילד שלא שמתי לב שהגיע והפיל אותי על הריצפה עם הספרים
"איזו סתומה אני " עניתי בלחש כשאני אוספת את הספרים
"בואי אני יעזור לך " ענה נועם
"לא זה בסדר תודה " עניתי וחייכתי חיוך קטן , אספתי את שאר הספרים ונעמדתי לחפש אותו אבל הוא פשוט נעלם הסתכלתי מסביב ולא ראיתי כלום כאילו בלעה אותו האדמה.
"וואו היום הזה היה כיף " ספרתי לניצן את היום שעבר עלי (אבל לא את החלק של הבוקר עם עומרי כי היא כמובן גם לא יודעת ),
"נשמע שהיה לך כיף היום , אני לעומתך לא הספקתי להכיר את הנער .. "
"איזה נער ?" קטעתי אותה מדיבוריה
"הנער החתיך נוו שסיפרתי לך בהפסקה…." ענתה ניצן
"אההה הוא כן… מה איתו ?" עניתי בסקרנות,
"ניסיתי לחפש אותו בהפסקה , בשיעורים וכלום ! אולי מחר יהיה לי יותר מזל תעזרי לי נכון ?" ניצן התחננה
"אהה כן בטח עניתי עם חיוך מזויף " לא הייתי שלמה עם ההחלטה שלי .
המשכתי לבית ברגל, חשבתי קצת על היום למה נועם עזר לי ? הרי אני לא מכירה אותו כלל אבל אני מרגישה שאני מכירה אותו כבר שנים…
באתי להכנס בשער הבית שלפתע משהו הסיח את מחשבותי , מה הוא עושה שם ?!?