orly360
קצת באיחור אבל...

שלך, זר לא מוכר- פרק 17

orly360 29/07/2016 748 צפיות אין תגובות
קצת באיחור אבל...

רותם התחילה לבכות: "נתי בבקשה לא אני לא רוצה ללכת לשם שוב, רציתי לספר לך, אל תעשה לי את זה אל תשלח אותי לשם"

"סימו בא לכאן, אנחנו לוקחים את רותם שוב לגמילה, נמאס לי מהסיפור הזה, נמאס לי מכולכן!"

יצאתי מהחדר, בחיים לא הרגשתי כל כך מושפלת, למה לא סיפרתי לו, אחרי כל מה שהוא עשה לי, הוא לא יסלח לי לעולם, והפחד הזה שהמשטרה תעצור אותי שוב או יותר גרוע שהחברים של שרון יאתרו אותי. אני מתה, בכל מצב אני מתה. לאן לעזאזל אני הולכת עכשיו? אני לא אחכה לבוקר, אני אתארגן ואצא כבר עכשיו, חסר לי להיתקל בנתי שוב. אני חייבת להעלם איך שהוא לברוח, להסתתר אסור שאף אחד ימצא אותי לפחות עד שיעצרו את שרון, אני מתכוונת אם יעצרו…

שעתיים מאוחר יותר, שכרתי חדר מלון צדדי, כאן יהיה הבית שלי בתקופה הקרובה.

נקודת המבט של שרון (שימי)

"זה לא אמיתי איך זה יכול להיות שכולם מתו?, מכל החברה רק אני נשארתי בחיים?! אני אומר לך אין לי ספק שזה קשור לקטע עם הבחורות האלה"

"כן, אין ספק, והכי קטע שלמרות ההתעקשות שלי מפקד המשטרה לא הסכים להשאיר את זו שנשארה בחיים במעצר. אני בטוח שהיא הייתה נשברת בסוף ואז היינו מגלים מי עומד מאחורי כל הרציחות הללו"

"אל תשכח שזו אשמתם של הלא יוצלחים שלך, שאיבדו את הבחורה אחרי שהיא השתחררה מהמעצר מר אבנר ברנש"

"חביבי שלא תאשים את הבחורים שלי! אתה והדבר הזה שמהלך לך בין הרגלים הם האשמים היחידים בכל הסאגה הזו עכשיו ואם לא היית האחיין המחורבן שלי, תדע לך שהייתי הורג אותך בעצמי. אבל עד שאני יעשה את זה, אתה תישאר בחור שאתה נמצא בו ותחכה להוראות אחרות ממני, זה ברור לך?!"

הדלת נפתחה: "אבנר, יש לנו קצה חוט בקשר לבחורה איתרנו אותה בקולוני ביץ הוטל בנהריה, אנחנו בדרך "לאסוף" אותה. ניקח אותה למקלט?"

"כן, טוב שימי אני אחזור אליך, תחזיק אצבעות שמצאנו את הבחורה"

נקודת המבט של נתי

"אל תדאג מר שוקרון, רותם תישאר כאן עד שהיא תחלים ונקווה שהיא לא תיפול שוב".

"אני סומך עליך ד"ר כהן (כאילו שיש לי איזושהיא ברירה) תשמור על האחות הקטנה שלי, אני חייב ללכת עכשיו".

בנסיעה הביתה: איך יכולתי לדבר אליה ככה? אני לא מאמין, הבחורה הזו שינתה לי את החיים ואני אפילו לא נתתי לה להסביר לי מה קרה. אני חייב לדבר אתה, אני אתקשר אליה. היא לא עונה לי, אני אחייג הביתה.

"היי אמא, תנסי לעכב את שני אני אוטוטו מגיע אני רוצה לדבר איתה, אני צריך…"

" בן היא כבר הלכה"

"שית אני לא מאמין…"


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך