השואה ליהודים

עליתי על הרכבת העכורה, היא הייתה מלאת חלודה וחרקה בכל תנועה שלה.
סביבי ישבו המוני אנשים, חלק עם מבטים עצובים וחלק עם מבטים מתים. הם יודעים שהגיע הסוף.
הרכבת החלה לנסוע אל המחנה, משמיעה רעשים של חבטות וחריקות.
צידי הדרך היו מלאות צמחים אפורים ומתים ועפר שנתנו תחושה מלאת תקווה לעומת הגטו שהיינו בו עד עכשיו.
הדרך זו הסיבה היחידה שכל זה שווה.
האנשים שליוו אותנו העמידו פנים שאנחנו הולכים לעבוד, אבל כולנו ידענו מה הולך לקרות.
זו הייתה כבר שגרה, פעם בחודש אנשים הולכים ברכבת ולא שומעים מהם שוב.
אחד האנשים שם סביב ראשו גלבייה יפה להתהדר, לא הבנתי מה זה משנה, אבל החלטה שלו.
אולי הפעם ירחמו עלינו קצת.
בכל זאת, היום יום הזיכרון לשואה ליהודים.