כוס “תה” חמה…

אני מרגישה כאילו תקועה לי סכין בלב…
ותאמינו לי שזה כואב.
אני מרגישה לכודה בסערה.
ושלצערי ממנה, אין לי שום דרך מוצא.
כל פעם שאתם מכאיבים לי, הסכין נכנס עמוק יותר ללב.
כל פעם שאני מרגישה שאין לי שום דרך אחרת, הסערה גדלה, מתגברת.

אני פשוט כבר לא יכולה.
די נמאס לי לנסות ולפתור את הבעיה.
וכבר אין לי שום אוזן קשבת,
והסכין ננעצת עמוק יותר. לתוך לבי היא חודרת.

אני כבר הבנתי מזמן שאני לבדי בעולם.
שלי כבר אף אחד לא יעזור.
ושבסוף הסערה תבלע אותי- אל השחור.

כל הפעמים שאתם סתם "זורקים" מילים, אתם פשוט לא מבינים,
שאתם רק עוזרים לסכין להיכנס עמוק יותר ללבי.
אתם רק עוזרים לסערה להתהדק יותר סביבי,
אתם עוזרים לה לכלוא אותי.

הלוואי שהייתה דרך אחרת, דרך שונה.
אך אני כבר הבנתי שעם הצרה הזאת- אין פשרה.
ואם אני רוצה שהיא תסתיים, תיגמר, תלך מבלי לשוב,
יש רק דבר אחד שביכולתי לעשות, גם אם זה אומר ש…אני לא ישוב.
גם אם זאת הדרך האחרונה, המוצא האחרון- איני רואה כאן עוד פתרון.
גם אם הדרך הזאת היא הפסד טכני שלי,
אני פשוט לא יכולה יותר.. אתה מבין, נכון אלי?

כל מה שמפריד ביני לבין האושר זה כוס תה פשוטה..
בטח יש עכשיו כאלה שמרימים את גבותיהם בתמיהה, אז אסביר במהרה:

המוצא האחרון שלי התגלה לפני בשיעור מדעיים. למדנו על צמח רעיל,
שמפריש את רעלו כשהוא בא במגע עם מים חמים,
ושפעם השתמשו בו להכנת תה חם וטעים
עד שהבינו מה עולה בגורל של המסכן שהתה לו היה מכוון.

כשחזרתי הביתה גיליתי להפתעתי שמאחורי ביתי…
יש שיח גדול של אותו צמח רעיל,
הוריי בוודאי לא יודעים, הם בטח אפילו לא משערים.
בטוחה אני שראו אותו מספר פעמיים ולו לא יחסו חשיבות.. אוי הבורות..

וכך עכשיו הבנתם בוודאי כמה לי קל לסיים את חיי.
כל מה שאני צריכה לעשות זה להכין לי כוס תה חמה ו…לשתות.
הצמח כבר יעשה את שאר העבודה ותוך 20 שניות חיי יסתיימו במהרה.
לכן אני מבקשת נא, חישבו לפני שאתם מוצאים מפיכם דבר מה.
כי מילים פוגעות. את הלב הם מתישות.
את לבי בעזרת סכין הם הורגות.
והם עוזרות לסערה שבמוחי להתגבר, להתחזק עוד יותר.
ויום יבוא ו.. אני יהיה צמאה, ולעצמי אכין כוס תה חמה.