כלום

כותב מהלב 29/04/2016 783 צפיות אין תגובות

בארץ רחוקה חי אדם. והאדם הזה היה משוחרר מדאגות, הוא היה חופשי. שכן הוא חי בארץ שכזאת. ארץ חופשית. ארץ די מדהימה למעשה. פרחים צבעוניים פרחו לכל אורכה, עצים גבוהים וירוקים, הרים היתמרו לגובה עצום.

והארץ הזו אכן הייתה מדהימה, אבל הייתה לה בעיה אחת. בעיה אחת, אולי שולית, ואולי בעיה הרת גורל.
היה בה תושב אחד בלבד.

התושב הזה קם כל בוקר, צחצח נעליים ונעל את שיניו, והלך אל עבר הכלום. בכלום הוא עשה הרבה מאוד וקיבל מעט מאוד. שכן ככה זה בארץ הזאת; יש לך הכל אבל בעצם אין לך כלום.

יום אחד, נשמעה דפיקה על דלתו של האדם. דבר זה היה משונה למדי. שכן האדם לא זכר כלל שהייתה בבעלותו דלת.

האדם פתח את הדלת. דמות נשית נגלתה לפניו. תדהמה אחזה באדם, שכן, מעולם לא ראה יצור שכזה.

למרות התדהמה, החל להרגיש האדם הרגשה משונה, מעין משיכה. הרגשות היו נדירות בארץ הזאת. שכן לא הייתה סיבה להרגיש אותן.

בצעד אמיץ החליט לגשת האדם אל הדמות. לפתע, הדמות שלחה אליו יד. האדם לא הבין במה מדובר. שכן מעולם לא נתקל במחווה שכזאת. למעשה, לעולם לא נתקל במחווה מכל סוג שהוא.

לאחר התלבטות ממושכת, החליט האדם לאחוז בידה של הדמות. ולרגע אחד חש האדם אושר שלא ידע מעולם. שכן, מעולם לא חש מאושר באמת בארץ הזאת.

האדם התקרב אל הדמות עוד ועוד. הוא הסתכל במיוחד לכיוון העיניים שלה. הוא לא ראה מעודו יופי שכזה. שכן, מעולם לא ראה אף אדם חוץ מאשר את עצמו.

ככל שהאדם התקרב אל הדמות, כך הוא גם חש יותר ויותר התרגשות. ההתרגשות גרמה לו מעט ללחוץ חזק את היד של הדמות. הוא המשיך והמשיך להתרגש, והמשיך והמשיך ללחוץ חזק את היד של הדמות. עד שהוא לחץ את ידה בעצמה הכי חזקה שיכל.

ואז לפתע, הדמות פלטה צווחה, והחלה להתפורר. תחילה היד אותה האדם לחץ, לאחר מכן היד השנייה, הרגליים, הבטן, וכך כל חלקי הגוף. האדם הרגיש איך כל האושר מתפוגג ממנו. הדמות התפוררה עד איברה האחרון ונעלמה.

וכאשר הלך למחרת האדם, משוחרר מדאגות, אל הכלום, הוא עשה קצת יותר, אך קיבל אותו דבר. שכן לרגע היה לו קצת יותר, אך למעשה, לא היה לו כלום.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך