כדאי להמשיך?

אליפים 4 – פרק ראשון חלק א'

כדאי להמשיך?

אליפים 4
פרק 1:
טקס הטבילה חלק א'

***

חנה ישבה בחדר מתרגשת, אוכלת תפוח וצופה בספר המחזור האחרון.
"גנות, נהייתה פשוט אולפן של סרטי מתח, אה?" פנתה לריבה, הטבחית שעזרה לה לסדר את כל התיקיות במשרד.
"אני לא יודעת," היא ענתה תוך כדי שהיא מנקה את האבק מהמדפים, "לפני שנתיים, זוכרת איך עצרנו את פואד ורחמים בגלל דוידי, זוכרת איך ברמן נורה, ואיך נועם, בכלל התגלה כבת?? אוי-ווי, חנה, השנה, הכל יהיה בסדר אני אומרת לך..".

***

"קבל, הנה האליפים החננות האלה.." צעק אלירן הדליד.
"כן, נו היום הראשון," אמר לו רועי, "נעשה להם את 'טקס הטבילה'?"'.
"בטח," אמר אלירן בזדוניות "תן להם להתגבש, נשאיר את 'הכיף' לערב.." וצחק.
"כן, תן להם להתגבש…" צעק רועי, וכבר בא אל עבר האליף הראשון.

***

"למה? דווקא ממש יפה פה…" אמר הראל למאי.
מאי והראל היו חברים, והם באו לפנימייה ביחד…
"כן," אמרה מאי וחיבקה את הראל וקפצה על כתפיו, "נסיך שלי אתה!!" אמרה ונישקה אותו.
מולם עמדו שתי דלידיות, דניאל ולי,
"קבלי אותה," פנתה דניאל לאלירן ורועי, "סתכלו איך היא נמרחת עליו כמו איזו ז*נה, הנערות של היום..".
"אבל האליף," אמרה לי "חמוד וחתיך.. שיער קוצי בלונדיני עושה לי את זה…".
"גם אני יכול להגיד שהחברה הזאת שלו עושה לי את זה," אמר רועי, "אבל מה, היא ז*נה, ואני לא..".
"אין-אין," אמרה לי בכיפיות "בא לי כבר לעשות להם ת'מוות!".

***

הנוהל היה רגיל, בארוחה הראשונה ולאורך כל השנה הדלידים יושבים מאחורה בחדר אוכל, והאליפים מקדימה…
חנה נכנסה ועמדה לידה ריבה, ומהצד השני עדן.. רכזת האליפים..
"ברוכים הבאים, לגנות!" פתחה את הארוחה חנה ומכל שכבה נשמעו צעקות,
"ברוכים הבאים לאליפים!" אמרה חנה וראתה שהאליפים יושבים מפוחדים, "ובעזרת השם, שלום, פעם אחרונה, למחזור המסיים של גנות – הדלידים!!".
עכשיו נשמעו שריקות וצעקות.
חנה הרימה קופסא, ואחרי המון שכנועים וסיבובים,
כל הפלאפונים של התלמידים היו בתוכה..

***

"בואו נתחיל סבב שמות," אמרה עדן.
"קוראים לי ירדן, אני מנס ציונה.. סתם חח.." צחקה ירדן וכולם החלו לצחוק אחריה.
"היא קצת משוגעת," אמרה הילה החברה הכי טובה של ירדן, "ואם כבר מדברים עליי אני גם משוגעת, ואני והיא בי-אף-אף ואנחנו מחיפה!!".
"מעולה," אמרה עדן והוסיפה לצחוק גם-כן היא "בואו נמשיך,".
"קוראים לי הראל, אני מירושלים והגעתי עם החברה שלי.." לא סיים הראל לדבר וכבר מאי השתיקה אותו,
"אני מאי," אמרה "ואני החברה שלו," התיישבה על הראל, "אה, גם אני מירושלים!".
"די, איזה ז*נה היא.." אמר יורי לאיציק.
"טוב," ענתה עדן, "הבאים..".
"אני יורי," צעק יורי ונעמד,
"ואני איציק!" צעק איציק ונעמד,
"ואנחנו החברים הכי טובים!!" אמרו וחיבקו זה את זה בצחוק,
הדאחקות שניסו לעשות הצליחו להם וכולם נשפכו מצחוק חוץ מעדן, שגם פה-ושם קצת צחקה מדי פעם.
"אני נטע," אמרה נטע הביישנית.. "ואני או..הבת.. אממ, מסטיקים, ת'פלאפון שלי ואני מנתניה!".
"אבל זה לא משהו שאת אוהבת!" צחק איציק, כולם נקרעו וצחקו וכבר עד ללילה נהיו האליפים קבוצה, אמנם קטנה, אך מגובשת!

***

אם זה במקלחות הבנים, או הבנות, האליפים התקלחו,
"הראל'ה שלי!" צחק יורי, "בוא תחפוף לי ת'עכוז, זה יהיה פיגוז!".
"סתום כבר ת'פה!" צחק איציק, "הוא מסטול היום קצת.."
"מקווה שלא מחר.." צחק הראל.
הדלת של המלתחות נפתחה..
לפתע פרצו לשם הדלידים שלושה, אלירן, רועי ורון והוציאו את הבנים.
הם הפילו אותם לרצפה,
"ברוכים הבאים ליום הראשון בגנות!" צעקו והכניסו שלושה סירים ענקיים מלאים במים רותחים.
לפתע הם תפסו בראשיהם של האליפים והכניסו אותם לתוך המים הרותחים…
"אייה!!" צרח הראל.
"אנחנו נמות," צעק יורי, "אני לא יכול ל..נשו..ם יש לי, אסתמ…ה, אני נ..ח.נק!!".

***

כל הבנות סיימו להתקלח, ורק מאי נשארה.
"יש שם רק מישהי אחת," צעקה דניאל, "אני אעשה את זה, תני לי סיר..".
מאי יצאה מכוסה במגבת, ולפתע התפרצה לבפנים דניאל והפילה אותה על הריצפה..
דניאל נסתה להוריד ממאי את המגבת
"די, די! תעזבי די!" צעקה מאי והתחילה לבכות מרוב בושה.. "די!!".
עכשיו מאי שכבה ערומה על הרצפה ולי הכניסה את הסיר..
"תהני!" צעקה דניאל והכניסה את ראשה של מאי לתוך הסיר,
מס' פעמים היא הוציאה את הראש מהמים והתקשתה לנשום,
"די! זו השפלה!!" צעקה מאי ללא יכולת לפתוח את עיניה, ערומה כשפניה חמות מהמים הרותחים והיא מתקשה לנשום ונחנקת, לי מושכת בשיערה,
"סתמי!"' אמרה דניאל והכניסה שוב את ראשה של מאי לתוך הסיר והוציאה,
"די!!" צרחה מאי ובכתה,
"זה מה שעושים לז*נות!" צעקה דניאל, "תהני, תגידי שלום לגנות!!".


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך