ריקי בנדיקוט
פרישה זמנית מהאתר, דרך אגב...
הכנסתי את זה לסיפוריי חברות, כי אתם הייתם הדבר הכי קרוב אליי, הכי קרוב, לא משנה מה.

הם היו כמוני. היו.

ריקי בנדיקוט 10/02/2014 959 צפיות 13 תגובות
פרישה זמנית מהאתר, דרך אגב...
הכנסתי את זה לסיפוריי חברות, כי אתם הייתם הדבר הכי קרוב אליי, הכי קרוב, לא משנה מה.

כשהייתי שבורה, כשכולם שנאו אותי, כשהתעללתי בעצמי, הם היו שם בשבילי.
הם חיזקו אותי.
הם גרמו לי ללכת כל יום עם חיוך.
הם גרמו לי לאכול.
הם גרמו לי לשתות.
הם גרמו לי לחיות.
הם עזרו לי.
הם היו כמוני.
חבורה של נערים ונערות שבורים, מרוסקים לגמרי.
גם אני הייתי אחת כזו.
בניתי עצמי מחדש.
בזכותם, כמובן.
בזכות חבורת ילדים, שאני פאקינג לא מכירה, לא ראיתי, ולא פגשתי.
והם עזרו לי לחיות.
אתם מאמינים לזה?!
הם היו שם יותר מכל אחד אחר.
הם היו חברים שלי יותר מכל אחד מהכיתה.
והשכונה.
והעיר.
ניסיתי לגרום להם לאהוב את עצמם.
כמו שהם עזרו לי.
אבל מגדל הקלפים שבניתי התמוטט, ונותרנו רק שני קלפים בודדים, אס וקלף פשוט עליו הספרה שלוש, להחזיק אחד את השני.
אני דואגת להם יותר מכל אחד אחר.
לשבריי המראה המסכנים הללו, אשר שוכבים על הרצפה דוממים.
בסך הכל רציתי להחזיר אלינו את האס.
בסך הכל רציתי לעזור לכם.
אבל התמוטטות כזו? עוד לא הייתה לי.
אני לא מבינה איך אצליח מחר להתרכז בכלל בלימודים.
כשאני יודעת, שאתם כבר לא כמוני.
אני כבר לא רוצה להיות כמוכם.
אני מצטערת, אבל דיי.
ניסיתי.
השתדלתי.
אני לא יודעת איפה אמצא את החיזוק עכשיו, אבל אני יודעת שאני אמצא אותו, בדרך נס.
כמו שמצאתי אתכם.
אני אחפש אותו.
כמה שיידרש.
ואולי, אני גם לא אמצא אותו.
אולי מגיע לי להענש.
אולי מגיע לי למות.
אבל אני לא אמות.
אני לא אוותר.
כי זה אומר שהדיכאון ניצח.
ואני לעולם לא אתן לו לנצח.
תמיד יש נקודת אור אחת בודדה, או יותר.
אם אתם לא מבינים את זה, אז זוהי הבעיה שלכם.
אבל אני אמשיך לחפש.
מי יודע, אולי אני אתדרדר.
אפסיק לקרוא.
אפסיק לכתוב.
אבל שתדעו, שאני תמיד אמשיך לחיות.
ניסיתי להיות נקודת האור שלכם.
לא הצלחתי.
כמו שהייתם אתם נקודת האור בשבילי, כך אני ניסיתי להיות שלכם.
אבל ברגע שהפסקתם, אני כבר לא הצלחתי יותר.
נמאס לי.


תגובות (13)

ריקי אני מאחל לך בהצלחה בהמשך ושתהיא תמיד מאושרת

תבואי לבקר :)

10/02/2014 12:19

למה את עוזבת את האתר:(((((( זה מושלם מה שכתבת ואם את מריכה לדבר אז תכתבי לי בתגובה כי אני בכלל לא נכנסת למייל:)

10/02/2014 12:23

תודה…
זה חבורה של ילדים מהאתר.
הכרתי אותם בחופש, כשעשו עלי חרם והייתי מקור לבריונות.

10/02/2014 12:28

זה כל כך כואב לשמוע את זה…
אני מכירה את התחושה הזאת, שאנשים שאת לא מכירה מצליחים להרים אותך קדימה. אני מודה שאני גם עברתי את זה פה באתר, מישהו שעזר לי להמשיך האלה ויודע על הצרות שלי.
אני מסכימה עם הגישה שלך של 'לא להיכנע ולהמשיך לחיות', אני חושבת שהיא נכונה.
אני יודעת כמה זה כואב כשמישהו שנקשרים אליו מתחיל לרופף את הקשר ואז מאבדים קשר איתו…
אני מקווה שתמצאי נקודת אור שתלווה אותך לתמיד, כי מגיע לך, מגיע לך כמו לכל אחד. (ואת נשמעת ילדה ממש חמדה)
ספיר =)

10/02/2014 12:37

סליחה.

10/02/2014 12:38

ריקי…. :(((((((((( תקלטי שאני עושה בשבילך סמיילי עצוב…
את לא יכולה לפרוש, גם לא זמנית!

10/02/2014 12:44

אני מצטערת לשמוע את זה..
אני מבינה את ההרגשה כשמישהו עוזר לך ואתה לא יכול לעשות את אותו דבר. זה פשוט שובר… אתה מרגיש מרוסק כי אתה מרגיש שלעולם לא תוכל להחזיר לו באותה צורה…
אבל תזכרי משהו אחד, שאני תמיד זוכרת ומלווה אותי עד עכשיו:
רואים את האור הכי טוב בחושך. תנסי לראות את הצד הטוב גם עכשיו…
אני מקווה שהכל יהיה בסדר ואם את רוצה לדבר על זה- אני כאן.

10/02/2014 12:53

תודה לכולם…
ספיר – זו חתיכת הקדשה O_O אהבתי קרוא כל רגע!
שלי – על מה את מתנצלת?
נטע – :<<<<<<<<<<<<
תולעת סיפורים – כן… אני אוהבת מדעים, אז אני אומרת לעצמי שאף פעם ריק מוחלט… כלומר, תמיד חייב להיות חלקיק אושר, אפילו רק אחד.
בגלל הבקשות של כולם, אני *לא* אפרוש מהאתר, אפילו לא זמנית ^-^

10/02/2014 22:47

פאק יאאאאאאאאאאאאאאאא!
אם את עוזבת את האתר אני מעבירה את צורחת "סאטוג'אן" כמו שרק ריקי עושה לפני שהיא רוצחת את אבא שלה (והוא שורד)!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
-ממיקה ידידתך שהזמנת לשיעור סוסים!

15/02/2014 01:25

את אפילו לא אומרת את זה נכון -,-

15/02/2014 01:27

והו!
את לא פורשת!
אני לא מרשה לך.

20/02/2014 20:21

טדיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
:>
D:

20/02/2014 22:24

התגעגעתי ^^

20/02/2014 22:47
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך