יומני הסוסים – הקדמה .

אני גרה על גג העולם ,
בהרים הקרים של המערב ,
2,400 מטרים קרוב לשמים ,
בהרים שלי , כשהאביב סוף סוף מגיעה להציל אותי מהחורף הנצחי ,
העולם קם לתחייה שוב , ואני זוכרת לשם מה אני כאן ,
אני בת יחידה לשושלת ארוכה של חוואים ,
וכשאנו מוצאים את הסוסים שלנו , בפעם הראשונה בכל אביב ,
אני אוהבת לצפות בהם כשהם מגלים מחדש את העולם ,
אני יכולה ליראות בהם ביטוי של הנשמה חסרת – המנוחה שלי.
תעונה בתאבון להרפתקה , הם הולכים לארץ ללא היסוס .
הם כוח טהור …
כאשר אני רואה אותם רצים פראיים וחופשיים ,
אני חושבת לפעמים על הסוסים הראשונים ,
וכיצד הם היו החלוצים האמתיים של אמריקה

טוב אז לי קוראים בקי אני כמאת בת 16 , אני גרה איפה שהוא בהרים של המערב " הפרועה " .
אבל החיים די שלווים כאן , ולמרות זאת , מעניינים .
אני בת יחידה לשושלת ארוכה של חוואים קשוחים ,אני גרה עם ההורים שלי , יש לנו חוות סוסים גדולה ,כיאה למישהו שגר במערב .
ואני מאוד אוהבת סוסים , כל אחד מהסוסים בחווה חשוב לי , ואני חברה של כולם , אבל אין לי מה שניקרא החבר הכי טוב .
, חבר אמתי , למאן האמת אין לי גם חברים כבני אדם , ולא כי אני לא מנסה ,או שאני סנובית כזוט , פשוט כולם … לא יודעת … לא יודעת מה הבעיה שלהם איתי …
ואני מחפשת חברים , ואני מוצאת אותם רק בתוך החווה שלי
אני לא כל כך טובה בלימודים , אני מודה , כי בזמן הלימודים המשעממים , אני נותנת לדימיון שלי לטוס רחוק , אל ארץ סוסי הפרה …, המוסטנגים .
וגם , אין לי כוח כל בוקר לאזוב את המקום היחיד שבטוח בשבילי בעולם ,
אף פעם לא הרגשתם קחה ?
טוב אבל באמת לפחות יש לי את הסוסים , במחיצתם אני מרגישה שיחת ,
במקום שמתאים בדיוק בשבילי .
הלוואי שכך היה גם מחוץ לחווה .
אבל מי יודעה , דברים יכולים להשתנות …