יומני הסוסים – פרק 1

Angeli odet 27/12/2013 1049 צפיות אין תגובות

למה אני רצה ? אני שואלת את עצמי ,
מסתכלת ימינה ושמאלה , אני נמצאת במקום הררי , הרבה עשב ירוק מסביבי ,
כמה עצים , ומעט סלעים ,
מה זה המקום הזה ? , רק רגע , אני מכירה אותו …
זה אזור ההרים ליד הבית , זה שאני וההורים שלי היינו באים לכאן עם הסוסים כל שבת ועורכים פיקניק מול הנוף , מקשיבים בתענוג לצליל הפרסות המהירות של עדרי סוסי הפרא .
אבל למה אני רצה ? שוב שאלתי את עצמי .
שוב נישמע הצליל המוכר , של פרסות הסוסים הדוהרים , וראיתי את עדר המוסטנגים ,
דוהרים בקצב מטורף , אף פעם לא הייתי כל כך קרובה לעדרים האלה , ואני ממשיכה לרוץ .
אין לי שליטה על הגוף שלי ?!!!?
אני עומדת להתנגש בסוסים , מה את עושה בקי !!! , צעקתי לעצמי בלב .
פתאום נעצרתי בבת אחת .
מה קרה ?!!?
מולי נעמד צל שחור , מטושטש , וקולות פרסות הסוסים והרוחות ברקע …
ולרגע , לתוך החוויה נכנס הצליל המוכר , של , השעון המעורר …

5:30 , השעון המשיך לצפצף , הנחתי את ידי על השעון המעורר …
ממששת , ולאחר כמה שניות , מצאתי את הכפתור ולחצתי .
שקט שרר בחדר , שקט כזה שגורם לך לרצות לחזור לישון ,
ואז אמרתי לעצמי : בקי אם תחזרי לישון , את תפספסי את כל הבוקר …
ואז נזכרתי בחלום המוזר :
למה רצתי באזור הזה בלי הפסקה …
למה נעצרתי בפתאומיות שכזו ?
ומה היה הצל המוזר ? … זו הייתה השאלה שהכי העסיקה אותי בחלום .
במשך כמה דקות ניסיתי לשייך את הצל המסתורי לצורות מוכרות …
אולי אמא , או אבא ,אולי זה אחד העובדים בחווה ? …
מי יודע , נשאיר את זה כחלום רחוק …
למרות זאת המשכתי להתעסק , במחשבות והרהורים על החלום …
מה השעה !!! קטעתי את מחשבות הפנטזיה הלילית .
הבטתי אל השעון …
5:40 …
הפסדתי 10 דקות !!!…
אין לי זמן …..!
התלבשתי מהר בחולצת העבודה המשובצת שלי ,
בג'ינס נוח ובכובע הבוקרים האוסטרלי שלי ,
ואת מגפי הרכיבה , החזקתי בידי .

ירדתי במדרגות בזריזות , והלכתי בצעדים קטנים ועדינים ,
הגעתי למבואת הכניסה , סובבתי את הידית , נפתחה הדלת בצלילי חריקה לחושים .
יצאתי אל מרפסת הכניסה , תוך כדי נשימה עמוקה , סגרתי את הדלת בטריקה קטנה , ומיד אחר כך הגיעה הנשיפה הקולנית .
יש …. !!!! צעקתי בליבי .
נעלתי בזריזות את מגפי הרכיבה ורצתי אל שטח החווה .
נכנסתי אל האסם , החום של התנור חימם את פניי , תאים משמאלי ותאים מימיני ,
באמצע ערימת חציר גדולה , ולידה דלת מברזל , הכנסתי את ידי לתוך כיס מכנסי , והוצאתי משם מפתח בצבע כסף בוהק , הכנסתי למנעול פתחתי , סובבתי את ידית הדלת , ובפנים כל ציוד הרכיבה שאפשר לדמיין , אוכפים , מושכות , ראשיות , מברשות , שמיכות ועוד …
שם זה היה כמו … חדר אוצרות בשבילי , לקחתי איתי מושכות , מברשת , שמיכה ואוכף .
יצאתי מחדר הציוד , והחלתי לרוץ עם כל הדברים לאורך האסם , והגעתי לתא ליפני האחרון מצד ימין .
זה הוא הסוס של אבא שלי , ואני רוכבת עליו ומטפלת בו בדרך כלל –
קוראים לו הידרה – סוס אפור עם נקודות שחורות ולבנות , הוא הוציא את ראשו מחלון התא
צהל והשמיע קלות בפרסותיו , חייכתי לעברו ואמרתי : בא נזוז , פרסתי על גבו את השמיכה , והאוכף מעל , מושכות על ראשו .פתחתי את דלת התא , עליתי על האוכף בתענוג , יצאנו מהתא , והידרה החל לצעוד באלגנטיות אל עבר דלת האסם ,
יצאנו והוא החל בריצה קלה עד שיצאנו משטח ביתי אל שביל האבנים שמוביל לחווה , ושאלתי : אז רצים ?
הידרה השיב בצהלה קטנה ,
המתנתי שניה אחת תוך כדי הזדקפות , ייאה !!! , ייאה !!! והוא החל דוהר במהירות , כמו סוס תחרויות מקצועי , בין הענפים והעצים הוא רץ במהירות אדירה
בעודי מחזיקה חזק , ומכופפת את גבי , רוח חזקה על פני , והרגשתי בעננים
והוא המשיך לרוץ , לגבהות , וזאת פשוט הרגשה , שלא ניתן לבטא במילים , אתה מרגיש כל כך חופשי , משוחרר צליל הפרסות של הידרה , האוויר הנקי והזך של שש בבוקר
כשאתה על גב הסוס , אתה מרגיש על גג העולם
הדשא הירוק ומשבי הרוח גורמים לך לשכוח את הכל , ואת כולם …
וכל עוד אני בטוחה במה שאני , אין זה משנה מה האחרים חושבים …

הגענו לאזור ההררי שליד הבית , נזכרתי בחלום … ושוב עלו ליפני כל השאלות .
הסתכלתי במורד ההר , צליל מוכר הלך והתחזק , פרסותיהם של סוסי המוסתנג ,
צליל שלא ניתן להתעלם מימנו , צהלות הסוסים גם הלכו והתחזקו ….
הם באים …אמרתי לעצמי בקול רגשני …
הינה הם … כל כך יפים , חופשיים , משוחררים , מרגשים …
הלוואי לו הייתי אחת כמוהם , חלק מהם , לרוץ כך כל היום , חסרת אחריות ,
לעשות את כל מה שנפשי אי פעם חשקה ,
לדהור במהירות עצומה לכיוון השמש השוקעת ולהשיג אותה .

חבל שהמציאות שלי לא כזאת , נזכרתי במי שאני באמת , מעבר לחלום המתוק
של עדרי הסוסים , אני ילדה רגילה , לא מיוחדת , בלי חברים , כזו שתמיד מביטים עליה ומתלחששים , כזאת לא רצוייה בשום מקום .

החלתי צועקת דברים אלה בקול רם :
אני לא מיוחדת !!!
אין לי חברים !!!!!
מסתכלים עליי בגועל !!!!
מתרחקים מימני !!!!
שונאים אותי !!!!
על כל אחד כזה , נשמע הד של ההרים
ולאחר שניה ששמעתי את ההד האחרון
לקחתי נשימה עמוקה , החזקתי לשנייה …
וצעקתי בקול הכי חזק שיש לי :
אני שונאת את עצמי !!!!!!!!!!!!!!!!!! …….
הרגשתי שדמעות מלוחות יורדות על פני …
הרגשתי שהלב שלי נצבט ומתכווץ מרצון לבכות , פשוט לבכות ,
לפרוץ בבכי הכי גדול שהיה לי בחיים ,
מלמלתי לעצמי : אני לא שווה כלום , כולם שונאים ומתרחקים מימני ,
בשביל מה אני קימת בכלל– בכדי להיות בודדה וגלמודה ???
פתאום מאחורי נשמעה צהלה קטנה , והרגשתי דחיפה קטנה בכתף …
הסבתי מבתי לאחור … , הידרה היה שם , נותן לי דחיפות קטנות מלוות בצהלות חלשות .

כמובן שאתם כאן , הידרה ,
אתם הסיבה היחידה שבזכותה אני ממשיכה ,
אני יודעת שאתם כתף .. סליחה גב , לבכות עליו .
אתם שם תמיד בשבילי ואתם הכול עבורי …
עליתי על גבו , והמשכנו לצעוד , ראינו את העדר שוב , רצים בכיף בלתי פוסק …
וזה השאיר בליבי תחושת שבריר תקווה ….

מה השעה ?!!!? שאלתי את עצמי בבהלה .
הבטתי לשעון שבידי , 6:55
אההההה!!!!!!!!!! , אני יאחר לבית הספר .
הידרה שמע את צרוף המילים המוכרות , והחל לרוץ בלי שביקשתי במהירות לכיוון הבית …


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
12 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך