לזאת שהיית אמורה להיות החברה הכי טובה שלי

כשהבנתי שהולכים להיות לי שכנים חדשים ושיש להם בת בגיל שלי אני נמלאתי שמחה ותקווה. החיבור היה מהיר, היינו עושות הכל ביחד. בעיקר שטויות. זה מוזר אבל אהבנו להיעקץ מסרפדים ולרדוף אחרי התרנגולות בגן כשהן היו משתחררות. אפילו כשהיה אסור.
עלינו ביחד לכיתה א'. את היית טום בוי שתמיד מצטרפת לכל המשחקים ממש מחוץ לכיתה. ואני הייתי זו שמנסה להתחמק מכל הכדורים האילו שאיך שהו תמיד מצאו את מקומם באף שלי. את היית הזורמת. הכרת חברות חדשות, לרוב טום בוי כמוך. ולי רק את הספקת. אני הייתי שואלת שואלות ולא מבינה למה חייבים לעשות חרם והתנהג לא יפה כלפי ילדה גם אם היא מעצבנת לפעמים. את פשוט זרמת עם הזרם. באיזשהו שלב הפסקת לא לעשות כלום ולהישאר נטרלית וגם את היית פוגעת בה. אם את שואלת אז לא אהבתי אותה ולא היינו חברות למרות שהיא חשבה ככה. אבל אני בחיים לא חשבתי להתנהג אל מישהו כמו שהתנהגו אז אליה. את שיתפת פעולה. כשהיא עברה בית ספר כל היחס הזה עבר אלי.
את לא עשית כלום. גם אז שיתפת פעולה. היית מסכסכת ביני לבין חברות אחרות שהיו לי כדי שאני אשאר רק אתך ואז היית מתרחקת ומתעלמת ואם כל צעד לאחור שהיית עושה היית לוקח אתך כמה אנשים. לא הזמנת אותי ליום הולדת שלך. בטמטומך שכחת שאנחנו שכנות? שמעתי את היום הולדת הזאת מהחדר שלי. ותתפלאי דווקא אותם אנשים שדאגת לוודא שאני אדע כמה הם נוראיים הם אלא שלא הלכו ליום הולדת שלך כי לא הזמנת אותי.
כשעברתי כיתה כי נשארתי לבד לגמרי את באת אלי ושאלת למה אני עושה את זה? למה לא אמרתי לך לפני? אני רק אמרתי לך שתחשבי לבד.
ולא דיברנו יותר.
באותה שנה היית מחליפה חברים שהיו אז נחשבים זוגות כל שבוע או שבועיים. בתוך שנה הספקת כבר להיות עם רוב הבנים במושב שלא לדבר על השכבה. הסיפורים על הפרידות שלך הציפו את השכבה. כולם שמעו עליהם וכל אחד היה יותר נורא מהשני. אחד הסיפורים היותר זכורים לי היה על מישהו מקסים שהיה מאוהב בך מאוד. זרקת אותו באסמס והסיבה שאמרת היא כי הוא שמן. כולם אז דיברו עלייך. עם הסיפורים על פרידות התחילו לרחף גם סיפורים שהבנות סיפרו עלייך. כל מיני דברים שעשית. גם אני עברתי צד אחרי מה שאת עשית לי. אני, אומנם לא האמנתי לכל הסיפורים האלא. מי כמוך יודעת שבנות נוהגות להמציא דברים ואז להפיץ אותם בין כולם. אבל האמנתי לסיפור שלי וזה הספיק לי. לא הגנתי עלייך. לפעמים סיפרתי את הסיפור הזה אבל לא הייתי צריכה לעשות הרבה. את כבר את החיים שלך במושב הרסת בעצמך. הבנת את זה לבד ועברת בית ספר בסוף היסודי.
יש לציין שעד סוף השנה כולם המשיכו לאהוב אותך. אני לא הבנתי איך. איזה צביעות יש לאנשים לאהוב בן אדם ואז ללכת ללכלך אליו מאחורי הגב. הבנים לעומת זאת היו מאוהבים בך לגמרי. את יפה אין ספק עד היום כשאנשים לא מבינים איפה אני גרה אני אומרת שאני שכנה שלך ואז הם עוני לי "א.. עכשיו אני יודע איפה זה" אני לא יודעת אם הסיבה היא שאת אחת הבנות היפות או מרוב כל הסיפורים שסיפרו עלייך. אבל תדעי שאת מפורסמת.
שתדעי שאני בזכותך או בגללך לא מאמינה יותר בחברות הכי טובות. או בלספור חברות טובה לפי שנים. חברה טובה אני יכולה גם לפגוש לפני חצי שנה והיא יכולה להיות חברה יותר טובה שלי מזו שפגשתי לפני שלוש שנים. ולגבי חברה הכי טובה יש לי כמה חברות טובות ועם כל אחת מהן אני אוהבת לעשות משהו אחר. אני יודעת את המגבלות שלהן והמעלות שלהן ואני אוהבת אותן כמו שהן.
כנראה שיש אנשים שחיים מלעשות רע לאחרים כדי שהם ירגישו טוב יותר עם עצמם. את כנראה עוד אחד מסיפורים האלא של אנשים שהראו עליונות פעם אחת ומאז פשוט מכורים לזה.
עכשיו נשאר לי רק לאחל לך בהצלחה בגמילה,
שלך,
**********