עיר הילדים

היה הייתה פעם עיר בשם "עיר הילדים", ילדים רבים עזבו את ביתם בכדאי לחיות בעיר הילדים שתמיד חלמו עליה. הכל התחיל בילד אשר לא מצאו חן בעינו החוקים והכללים בבית הוריו. הוא גייס אלפי ילדים ובזכותם הצליח להקים עיר שלמה עבורם. בעיר הילדים היה מותר לעשות מה שרק רוצים, לא היו כללים ובטח שלא חוקים, לא היה צריך לבקש רשות, או לשאול, היה מותר הכל, לזלול ממתקים כמה שרק רוצים, להשתולל ולבלגן, לא ללמוד והרבה לדבר, כל מה שהיה עולה בדעתם, היו מקיימים בלי לחשוב. נדמה היה להם שהם מאושרים, הרי יכלו לעשות כל מה שרק רוצים! אך, כמובן לא תמיד נשארים ילדים! עם הזמן גדלים! חלק גדול מהילדים, נהפכו כבר נערים, אך עדיין נשארו בעיר, נערים שלא ידעו שום דבר מלבד לזלול ולהשתולל, בגסות לדבר ובאלימות לנהוג, עתיד טוב, לא צפוי להם. אותם ילדים גדלו, השנים עברו, מנערים למבוגרים נהפכו, אך כלל לא היו מושכלים ובריאים, ולא נהגו כדרך ארץ. חייהם התחילו כביכול טובים וכיפים, אך כיום, מתחרטים על כך כל רגע, חייהם כעת, מרירים וחסרי טעם, נוכחותם מיותרת, הרי אין דרך חזרה! ואין את מי להאשים, הם עשו זאת במו ידיהם!
חלקם סיימו את חייהם בכלא, וחלקם מתו ממחלות עקב חוסר ידע והגזמה בשטויות. זה הוא סופם האיום והנורא של כל תושבי עיר הילדים. עיר הילדים קיימת לרובנו בדמיון ואם נחיה בה יותר מידי, סופנו, עלול להיות כמו של אותם תמימים.