פיתרון לרגשות

היה היה אדם שלא ידע איך לבטא את הרגשות שלו.
הוא לא ידע איך להתמודד איתם.
הם היו בשבילו משהו מציק ומטריד, ולמען האמת, די היה מעדיף אם הם לא היו שם.
ולכן,
הוא חיפש אליהם פיתרון.

בהתחלה הוא ניסה לכתוב. הוא כתב את כל מה שעלה על רוחו. הוא כתב קטעים, שירים, סיפורים, רומנים, מחזות… לא היה ז'אנר ספרותי שהוא דילג עליו.

זה היה לא רע בכלל. הוא מצא מקום להביע בו את הרגשות ואת המחשבות שלו. הוא מצא עיסוק והוא גם מצא דבר שיכל להתגאות בו.
אבל זה לא פתר את הבעיה.

לאחר מכן ניסה להתעמק. להתעמק בתוך עצמו, להתעמק ברגשות שלו. להבין איך הנפש שלו פועלת. להבין את עצמו.

חיפוש זה היה מתיש והוא הביא תוצאות לעתים נדירות בלבד.
גם זה לא פתר את הבעיה.

לבסוף, לאחר שכמעט התייאש, פתאום הגיע לפיתרון.
היה זה בוקר אביבי, השמים היו בהירים ופרחים פרחו בכל עבר.
הוא החליט לצאת לטיול.

הוא יצא מביתו והחל ללכת משם. הוא הלך לשדות רחבי ידיים וליערות עצומים בגודלם. הוא התפאר מהטבע, שהיה כה מדהים ביופיו.

אך יותר מאשר התפעל מיופיו, התפעל האדם מזרימתו של הטבע. הוא התפעל מכך שהכל בטבע זורם כל כך, מכך שהכל הולך כל כך חלק. ולפתע הוא הבין.

הוא הבין שהוא צריך לתת לרגשות שלו מקום. הוא הבין שהוא צריך לתת להם לזרום, כמו הטבע. הוא הבין שלמעשה, הרגשות הם הטבע שלו, ולא יצא לו שום דבר חוץ מאשר סבל מלנסות להילחם בהם.

ועם התובנה הזאת שב לביתו, מתרגש מהתגלית החדשה.
ובפעם הראשונה בחייו, הוא נתן להתרגשות להיות שם, בתוכו.
הוא נתן לה לזרום.