צלילה לתוך הצלילים

לפעמים צריך להיות לבד, עם עצמך..
פיתאום הדיבורים של כולם הופכים לצלילים , מין צלילי מנגינה שמעוברת במוח כל הזמן ואנחנו סוג של רגילים אבל לא בדיוק שם.
זה עוד שניה יוצא החוצה, הרוע הכאב, עוד את הכל ניפלוט, בינתיים נישתוק.
נבליג על דברים שגורמים לנו לטפח את האגו העצמי שלנו, בשלב מסויים כשזה קורה , אתה מרגיש גיבור.
וכשהתעלת, יש לך את הרצון לפרוץ עם זה למרות הקושי. כי מגיעים לשם רק בעבודה עצמית נורא גבוהה.
הרעש, כבר לא לטעמך, הסביבה כבר לא בעדך, ואתה מול כולם עם עצמך , מי אתה מולם..
מסתגל בעצב לכאב הדרוך משתדל לנגוס מידיי פעם את השפתיים כעוד טיפ תחלופי לא לפרוץ שוב.
׳אתה תחיה , ותמשיך עד הסוף, ותצליח רק בזכות עצמך׳ קולות ממוחך שוב מחזרות כצלילים.