After – Original Story [Hebrew] PART 1+ PART 2

'חלק א

הכל התחיל ביום הקיץ ההוא היום בו היא נולדה..אמא שלה חיכתה לה 9 חודשים והינה היא באה..היא

נולדה"ישלי 2 בשורות לבשר לך"הרופא פונה לאימה"אני מקשיבה"היא עונה בחיוך"הראשונה והטובה היא שהיא נולדה בריאה הכל תקין"הוא אומר"השניה שבגללה לא אמרתי שלמה היא בגלל שיש לה מום בכף יד שמאל..אין לה כף יד שמאל בעצם..היא גדמת.."הוא מבשרת לה והיא מתחילה לבכות..לא מפני שאינה רוצה בילדה..אלה מפני שחשבה קדימה…איך היא תסתדר..אחותה נכנסת..בת 3 וחצי והיא מבקשת לראות את אחותה,האמא רוכנת ונותנת לה להעביר מבט בילדה"איזה חמודה"היא אומרת בקול ילדותי"רגע מה זה?"היא מסתכלת על ידה"אה..לא נורא גם לי זה היה ככה שנולדתי,זה יצמח"היא אומרת נותנת לתינוקת נשיקה בלחי ויוצאת החוצה..היא יוצאת החוצה ומספרת לאנשים בחוץ"היא יפה מאוד מאוד ואין לה כף יד אבל זה יצח"היא מספרת,,אביה המודאג נכנס מהר פנימה"איפה הילדה?"הוא אומר בדאגה והאמא מסמנת לו שהיא בין ידה..הוא ניגש לראות אותה ופניו נפלו..הוא היה המום ולא יכל להגיד כלום..רק הסתכל עליה..הוא יצא ואחריו נכנסו הדודות של האמא וגם כמה קרובי משחפה מהצד של האבא..חלק אמרו שזה שום דבר..חלק השיבו בדאגה..וחלק פשוט שתקו..ויצאו בלי להגיד מילה

הילדה גדלה והגיעה לגיל שנתיים,היא כבר למדה ללכת היא זחלה היא למדה להיות עצמאית,היא משחקת עם אחותה שחששה שלא תוכל לשחק איתה בכלל היא עכשיו "גונבת" הכל..הזמן עובר והיא מגיע לגיל 3 וחצי היא עולה לגן חובה מציקים לה..והיא מתחילה להבין שהיא שונה..יום אחד היא ואימה חוזרים הביתה ובדרך היא שואלת את אמא"אמא למה לא נולדתי כמו כל הילדים?למה אין לי יד?"היא אומרת,האמא נעצרת קצת בהלם ומסבירה לה את כל הסיפור ביום ההולדת ה-4 היא חוגגת יום הולדת,אמא שלה ואבא שלה מתנהגים מוזר אך היא לא שמה לך לכך,הם מסיימים את הטקס של היום הולדת וחוזרים הביתה..אבל אבא לא בבית"אני ואבא נפרדנו"היא מסבירה ל2 בנותיה,הילדה עצובה והיא לא נרדמת בלילות אחר כך…היא עצובה..ההצקות ממשיכות אבל היא לא בוכה היא נוקמת,לילה אחד אבא חוזר וזה נמשך חודש במשך כל הלילות הללו הוא חוזר..אבל יש לילה אחד שהיה שונה מהאחרים היא התעוררה מצעקותיהם"אבא די"היא מבקשת מאבא שלא יצעק על אמא,האמא דוחפת אותה כי היא מפריעה לה,והאבא דוחף את האמא לקיר בתגובה מגן על הילדה,הילדה הולכת ומנסה להעיר את אחותה אבל היא איטית אז היא הולכת מחבקת את רגלו של אביה ואומרת בבכי"אבא בבקשה תפסיקו לריב"האבא מסתכל על הילדה ושותק האמא עושה אותו דבר"לכי לישון קטנה שלי"הוא אומר משקיב אותה לישון בחדר מרדים אותה ונותן לה נשיקת לילה טוב במצח..היא שוקעת בשינה עמוקה…

כמה ימים אחרי הכל חוזר לשגרה..

אבל אנחנו לא נשארים הימים השגרתיים האלה..אנחנו מתקדמים ליום הדין..היום הגשום ההוא..אמא יוצאת בטריקת דלת מהמכונית של דודה פונה לתחנת המשטרה,היא זועמת"למה אמא ככה"הילדה אומרת בוכה"אמא ואבא נפרדים סופית"הדוד נאנח,הילדה שותקת ובהמשך הנסיעה יושבת בוהה בחלון בשקט…בעצב.

חלק ב'

האבא מנתק את הקשר לזמן מה, מהזמן עובר,הילדה גודלת…הדעות שלה מתחילות להשתנות והיא נהיית עצמאית האבא שב להתראות עם ילדותיו..אבל המצב בינה לבין אימה מדרדר..הריבים לא פוסקים והיא מתחילה להרביץ לה..הפעמים הכי מכאיבות שהיא זוכרת..אילו שהשאירו צלקת בליבה היו כאשר אימה נתנה לה קופסאת אלומניום בראש,משכה את שערותיה או דחפה אותה…הילדה מספרת לאבא שלה..ואכן יש ביקור בין ממשרד הרווחה..אבל הנציגב היא חברה טובה של אמא והיא מחליפה בין הביקורות בביתו של אבא לבין הביקורות אצל אמא וכך יוצא שהאבא רע…

עובר הזמן והילדה עולה לכיתה א' ההצקות מתגברות מנצלים את הילדה..היא סובלת..היא נכנסת לדיכאון כל שהוא במשך כל 6 השנים ביסודי,בנתיים הסבא וסבתא שלה מתקדמים ועוברים בית..האמת ששהילדה שמחה כי אין לה זכרונות טובים ממנו..הדוד שלה תמיד היה מציק לה והיא היתה בורחת לחצר האחורית של הבניין או לוקחת כרית ויושנת בחוץ..סבא וסבתא שלה לא הפסיקו לריב וזה גם דבר שבהפריעה לה כי אם הייתה מתערבת היא הייתה סוג של שק חבטות שעליו מוציאים את העצבים.. כשהיא בכיתה ו' הדוד שלה מתחתן הכל טוב ויפה..השבת חתן מגיעה הם נהנים..אבל במוצאי שבת..היא אומרת משהו שמרתיח את אישתו של דוד שלה..לאחר מיכן היא מדךיקה טלויזיה מה שמרגיז את סבא שלה והוא עושה מזה סיפור..כולם מתפרצים עליה כמו הרי געש…וזה לאחר שבת הדודה שלה נופלת בלי כוונת תחילה ומכקבלת מכה בראש..דודה שלה מתחילה לדבר בשפה נגועה(קללות למי שלא מבינה)סבא שלה יוצא ומתיח בא אשמות,ואישתו של דוד שלה מבשלת גם היא משהו וגורמת לדוד לרתוח.היא יוצאת מישם בוכה ומושפלת עם אחותה ואמא שלה..החרם הזה נמשך שנה וחצי עד שהיא מגיעה למחצית כיתה ז…כיתה ו' היא שנה גרועה לא רק בגלל החרם המשפחתי אלה מפני שזאת גם השנה ה-6 לחרם בשכבה..השנה ה6 לבד..השנה ה6 והיא אינה יודעת מהם חברים..היא מתחילה להיות מכורה למחשב ורואה בפייסבוק מפורסמת שחותכת..היא חושבת שזה בסדר ומנסה..בפעם הראשונה..זה כואב אבל…..זה גם מרגיש לה משחרר באיזה מקום…אז היא ממשיכה..ובשלב מסויים היא מרגישה בודדה מידי כי אביה עמוס בעבודה ואינו יכול לבוא ואמא ואחותה מתנהגות כמו קנוניה נגדה…היא מרגישה מיותרת ומנסה להתאבד אבל זה לא מצליח..באותה השנה היא מנסה 4 פעמים לעשות את זה וזה לא הולך..היא שוקעת בדיכאון עמוק עמוק…שנראה כאילו אין דרך חזרה.

אל תדאגו הסוף טוב.. :)