אודות המחשבה האינדיבידואלית
לקראת מותו של זקן השבט, הוא כינס את כל בניו אל אוהלו. שנים עשר הבנים החסונים והחזקים הצטופפו בדאגה ליד מיטתו של האב. כבר זמן רב שהם היו מסוכסכים ביניהם, אך מותו הקרב של אביהם האהוב שיכח מהם את המחלוקת. "בני, הביאו לי מקלות" השתעל האב הזקן. הבנים יצאו וחיפשו, ולאחר כמה דקות חזרו עם צרור של מקלות. האב הפריד מהמקלות אחד מהם, ואמר "המקל הזה, לבדו, הוא מקל חלש ודקיק. אם אכופף אותו, הוא יישבר בקלות" והוא שבר את המקל. "אבל אם נקבץ את כל המקלות כצרור, לא אוכל לשבור אותם. יחד, הם יהיו חזקים" וצרור המקלות המאוגדים נשאר שלם. "כך עליכם להיות, בני. עליכם להיות מאוגדים, כדי שתוכלו להתנגד לכל אויביכם, וביחד, אף אחד לא יוכל לשבור אתכם". כל האחים הרכינו את ראשיהם בפני דברי החוכמה של אביהם. כולם מלבד אחד. האח הצעיר ביותר הזדקף, ובעוד שאחיו נעצו בו מבטים משתאים הוא לקח אחד מהמקלות, הרים אבן מחודדת מריצפת האוהל וקשר אותה בחוט אל ראש המקל. "קודם המקל הזה היה חלש ודקיק, וניתן היה לשברו בקלות. כעת הוא חץ, והוא יכול להרוג אדם במכה אחת". האח הצעיר הניח את החץ. "נכון, ביחד צרור המקלות הזה חזק, אבל הוא עדיין יכול להישבר בהינתן הכוח המתאים. אולי אני לא יכול לשוברו, וגם לא אבינו, אבל אם נפעיל את שכלנו נוכל לרסק את הצרור בקלות". והוא לקח את גרזנו בעל ראש האבן וחתך את הצרור לשתיים, כששבבי עץ מתעופפים לכל עבר. "כשיש לך ענף בודד, הוא יכול להיות ענף חלוש ודקיק, אבל הוא גם יכול להות חץ או מקלות אכילה או קשת של כינור. צרור הענפים הזה, כמכלול, הוא סתם צרור ענפים. ואם הענף הבודד הוא גמיש מספיק, דבר לא יוכל לשוברו". האח הצעיר קם, מפזר נסורת. "עכשיו, אם תסלחו לי, יש עולם שם בחוץ, ואני מתכוון להגיע אליו".
תגובות (12)
נחמד מאוד, יש לי כמה טענות התנגדות בקשר למוסר ההשכל אבל אני לא אפרט. המצאת את זה לבד או שלקחת מאיפשהו?
לא, את מכירה את הסיפור הטיפשי הזה על האבא שמראה לבנים שלו את הענף הבודד ושובר אותו ואז מראה להם את הצרור ולא מצליח לשבור אותו. זה שטות מוכרת. פשוט הוספתי את העמדה שלי לסיפור הקיים.
זה קצת מאוס בעיניי, בעיקר בגלל השימוש בסיפור כל כך מוכר..
המסקנה אחרת וחדשה, אבל לא מצאתי בזה משהו באמת מיוחד.
הכתיבה נוחה, וזה תמיד מעניין לקרוא דברים שלך..אבל זה לא עומד ברמה של דברים שלך שכבר ראיתי.
כאילו ניסית לנצח את הסיפור שכולם מכירים, ובאמת הייתה אמירה אחרת.. אבל לא משכנעת מספיק, לא לקחתי מזה כמעט כלום.
הקטע של השימוש בסיפור מוכר הוא, צר לי, לא רעיון שלי – עוד ביוון הקדומה נכתב המחזה "אנטיגונה", שהתבסס על אגדה ישנה יותר. כל העסק של שימוש באגדות וסיפורים ישנים הוא כבר הרבה מאוד זמן באופנה, אז על זה אל תתלונן. אני מניח שאם נראה לך שהרמה נמוכה זה פשוט בגלל שלא ניסיתי להשתיל את המסר מתחת לשכבות של עלילה – סיפור דליל, כמו אלו של אסימוב. בסך הכל כתבתי כאן משל, ואני באמת לא רואה מה הבעיה עם זה, אבל איך שתרצה.
דווקא בעניין האחרון יש משהו במה שאמרת – כל הנקודה של הקטע הזה היתה לנצח את הסיפור המוכר ולהעמיד אותו על טעותו, אבל אני מניח שזה פשוט איזה פגם בסיסי שלך אם אתה לא נהנה להעמיד אנשים על טעותם (לא שזה פגם ברמה ההגיונית, זה פשוט פגם ברמה האנושית, שכנראה לא ראוי להתחשב בה בכלל, אבל מילא).
אנטרים, בבקשה. תפסק לפני שאתה סוגר מרכאות.
לפי דעתי, להסתמך על אנשים אחרים זה טיפשי ובסוף מוביל לזה שהם בוגדים בך או עוזבים אותך למות או משהו כזה. אסור לסמוך על אנשים אחרים. זה יסתיים בכישלון שלך כשהם הולכים להם.
אני לא אוהבת את המשל הזה. חוץ מהעובדה שלפי דעתי הוא סתם משווה אותנו לענפים (לא שאנשים יותר טובים מענפים, אבל אנחנו לא ענפים – אני די בטוחה בכך), לפי דעתי הוא טיפשי. כלומר, בא אבא ואומר לילדים שלו דבר חוכמה עתיק בסגנון של כל המשלים, כל הילדים מסכימים בלי יוצא מן הכלל והכל יופי-טופי. טיפשי.
התגובה של הבן הצעיר הייתה שינוי מרענן. די מפתיע, אבל קצת תקוע לדעתי. עם כל ההיגיון של הבן הצעיר, אני לא בטוחה שאחים שרבו ישלימו פתאום כשאבא שלהם מת. כן, הם אולי יעמידו פנים שהכל בסדר, אבל לא ישלימו תוך שניות רק כי הוא מת. לפחות, לא לפי דעתי.
חוץ מזה שחבל, הוא היה יכול פשוט להקשיב לאבא כדי לא להעליב אותו ואז בסוף לא להקשיב לו. בכל זאת, הוא אדם זקן שעומד למות. תן לו את ההרגשה שהוא צודק פעם אחרונה בחייו. קצת רגישות.
לפי דעתי הסיפור יפה. תשאיל לי קצת מאוצר המילים שלךXD
היי, מישהו כתב בשבילי את התגובה הזו ולי נותר רק להסכים איתה. תודה~
לא התלוננתי, חלילה..חוויתי את דעתי.
וכשזה מגיע לפרסונה שלי פה באתר, גם בביקורות הכי חריפות שלי אני לא רואה טעם בלהתנצח וכו' וכו'…תקרא לזה פגם בסיסי ביצר הרע שלי. אם גרמתי לך להסכים עם משהו שאמרתי וללכת איתו..עשיתי את שלי.
אולי אני גדול מדי בשביל ויכוחים באינטרנט, מוזר לי לקלוט את זה פתאום..
סנוב. אף אחד לא מבוגר מדי לוויכוחים באינטרנט.
כןכן זה באמת כתוב כמשל והאמת שאהבתי את המסר. לא להיות תלוי באחרים, בקבוצה כל הזמן ולהתחבא מאחורי ערימה של מקלות או לבנות על מקלות אחרים. אבל אני חושבת שזה לא הועבר מספיק טוב כי קצת הרגשתי כאילו הוא אולי לא השתמש במילים הטובות ביותר כדי להסביר את זה או שאולי המעשים שלו לא באופי הנכון. אממ… אולי "במקום להיות עסוק בלהתחבא מאחורי הכוח של הרוב, אולי כדאי שתהיה עסוק בלהיות חזק בעצמיך". כי אחרת זה נשמע קצת אנטי חברתי, קצת מתרברב, כי כוח הקבוצה הוא אכן כוח ענק! ומה שבאמת אהבתי בסיפור הזה, זה שהוא תוקף את המובן מאליו בבעיה שאף אחד לא חשב עליה עוד. הניסוח שלך היה "כן הם חזקים ביחד. אבל אפשר לשבור אותם. חץ אי אפשר לשבור, זה עדיף"- כאילו, אתה הרבה יותר חזק לבד אז לא כדאי להסתודד בקבוצות. האם זה באמת המסר? אגב אהבתי איך הצעיר הגאה והיהיר עושה "טריק" במהלך הסיפור ומשנה את משוואת "הזקן החכם" ואת משוואת "ערכי משפחה זה הדבר הכי חשוב".
אממ כלומר, שהמסר לא תוקף את האימרה שיחד זה כוח. אלה רק מחדד את העובדה שזה לא ה-כוח להסתמך עליו. את זה אולי לחדד קצת.
מה שאני אומר הוא דומה, אבל יש עוד – כשאתה לבד, אתה אולי לא הכי חזק אבל אתה יכול להיות כל מה שאתה רוצה, להפוך את עצמך לכל דבר, בזמן שכשאתה עם קבוצה אתה במקרה הטוב הופך למה שטוב לאחרים אם לא פשוט כבול אליהם בלי יכולת לזוז.
אז מוסר ההשכל הוא שזה בסדר לאכזב אנשים השוכבים על ערש דוואי? או אולי שעדיף להראות תבונה ולחרחר ריב מאשר לנצל בורות כדי להגיע לשלום?