אוטובוס החטאים שלי
הדלתות ניפתחו בקול איוושה רכה, ועליתי לאוטובוס.
העסק היה נראה לי מוזר מלכתחילה, האוטובוס היה שחור עם ציור של ילדה בוכה, ולא היה עליו בכלל מספר , אבל השעה הייתה מאוחרת והחלטתי לעלות.
"אתה מגיע לירושלים?" שאלתי את הנהג, אבל הוא רק חייך אליי חיוך של אנס, חשף שיניים חדות ואמר "האוטובוס הזה מגיע רק למקום אחד" וסגר את הדלתות מאחוריי.
תוך כדי הליכה לכיוון המושב האחורי, התחלתי להבין שהדמויות באוטובוס מוכרות לי.
במושב אחד ישב הכלב שדרסתי והסתכל עליי במבט מאשים, במושב אחר ישבה סבתא ושאלה למה לא באתי לאכול ולהספיק לראות אותה לפני שהיא מתה, וכל הפרות שאכלתי ישבו שם בשורה, וגם האקסית ההיא ישבה שם ובכתה, ואמא ואבא היו שם, והילד ההוא שגרמתי לו לסבול בתיכון.
ישבתי באיזה פינה וחיכיתי שהנסיעה תעבור, שכולם נועצים בי את מבטם בלי להוציא מילה מלבד הבכי החנוק של ההיא.
לפתע האוטובוס נעצר והנהג הכריז "תחנה אחרונה נא לרדת"
ירדתי והם כולם ירדו אחרי , ואבא אמר "לאן שתלך, אנחנו הולכים איתך"
ולשניה אחת קצרה, מתחת לכל הקשיחות והאדישות, שמעתי את הקול שלו נשבר וראיתי , או אולי חשבתי שראיתי , ניצוץ של דמעה בעיניו.
ואז הוא שתק.
ובעצם הייתי לבד.
תגובות (6)
הסיפורים שלך מאוד יפים ואתה גם כותב יפה! תמשיך :)
תודה רבה :-)
קודם כל, זה אמתי?
אתה טבעוני או משהו כזה?
אני חושבת שזה קטע חמוד, הכתיבה טובה והמסר ברור.
הסוף קצת הרס, לי בכל אופן.
הוא היה קצת מדכא מידי. כאילו ההורים שלך בעצמם לא נשארים איתך(או עם הדמות שלך) עד הסוף ונותנים לך להתבוסס בסבל שלך ותומכים רק למראית העין.
אבל בכל זאת, אחלה קטע.
אשמח לקרוא עוד קטעים:)
הדמויות אמיתיות, עוד קצת ואני טיבעוני לחלוטין, ובקשר לסוף – ההורים שלי לא תומכים אפילו לא למראית עין :)
אני ממש אוהבת את הכתיבה שלך, היא כול כך יפה ומעניינת. הלוואי שיכולתי לכתוב סיפור כזה.
חיוך של אנס?
ראית פעם חיוך של אנס?
כי לפי דעתי חיוך של אנס הוא לא מפחיד, אלא חיוך של בן אדם מתלהב. רואים את זה גם בעיניים שלו.
"בתוך המרכאות גם לפסק! והוווו, סימן קריאה!" לחלופין "סימן שאלה?" או "פסיק ובמקרה המשך נקטע לעשות תנועה כלשהיא וממשיך," אמרתי סידרתי את העניבה והמשכתי "או נקודה בסוף משפט."
חסרים לך סימני הפיסוק שבתוך המרכאות.
בסה"כ זה יפה מאוד.