אור הירח

מרוגז קלות 27/02/2015 1120 צפיות 11 תגובות

לרגע אחד קצר, חסר ממשות, הכל קופא. המכוניות נעצרות, מתגלגלות בעצלתיים עד למצב סטטי. האנשים כאילו הולכים בתוך ג'לי, קופאים עם רגל אחת באוויר. אופנועים ואופניים מפסיקים לנוע, רוכביהם עדיין מתרכזים באיזה יעד מרוחק. האור הצהוב הדלוח של פנסי הרחוב מתחלף באור כסוף, רך וקר.
ואני עומד במקום, בוהה ביופי הזה, ופשוט לא יודע מה לחשוב.
אור הירח קורן על פניהם של האנשים, אמיתי למצה, ואני מרגיש כמו תינוק שהרגע למד ללכת. אני רואה את החיים כמו שהם בשבריר השנייה הזה, רגע אחד בזמן, דגימה למצב נצחי ובלתי משתנה. האור כמו נוזל על מכסי המנוע, זולג בעצלתיים במורד בניינים, כמו כספית.
לרגע אחד קצר.
ואז הכל ממשיך ללכת.


תגובות (11)

הכתיבה שלך תמיד גורמת לי לקרוא בפה פתוח, אני שונאת אותך על זה כי זה כואב לי בלחיים.
תרגום מליזאית- אתה כותב ממש טוב ואני מקנאת בך על זה. ומה שכתוב שם קורה לי באמת אז זה קצת כואב, כיף.
איך אפשר לכתוב כל כך קצת ולהצליח לרתק אותי ככה למסך עם זה?
קטע מקסים, אני מאוהבת לך בתיאורים, אתה תמיד מצליח להפוך מילים לתמונה מוחשית ומדהימה.
רק דבר אחד [אפילו לא ממש] הפריע לי [אלא יותר… נראה לי לא במקום.]
כמו תינוק שלמד ללכת? לא יודעת, לא נראה לי מתאים. נראה לי שתינוקות לא מתרגשים מזה עד כדי כך, כאילו, אנשים מבוגרים סביבם מתרגשים, אבל תינוקות [לרוב] לומדים את זה בשלב כזה או אחר. כאילו זה יותר אינסטנקטיבי אצלם אז אין להם כל כך סיבה להתרגש, ובקטע הורגש שהמספר כן… נו… מתרגש [?] מרגיש משהו.
אולי זו רק אני. לאידעת.

27/02/2015 21:50

    יש משהו במה שאת אומרת, אבל אני בכל זאת חושב שאנשים שהם לא אני לא אמורים להתלונן על דימויים כאלו.

    27/02/2015 22:06

בכל מה שקשור לרגש העברת די פאקינג טוב. כמו שליזוש אמרה, כתיבה ללא דופי
דווקא מה שהפריע למוח הציק לי. כאילו חשבת מה אתה רוצה להעביר אז פה ושם כשנתקעת הוספת משפטים מרמזים שלא בהכרח השתלבו לי עם האמת. כשאני אומרת אמת אז אני מתכוונת לאמת שלך. כמו שלמשל אני יודעת שכשרוצים להחמיא אומרים 'יפה', אבל אני לא מתכוונת ליפה אלה למילה אחרת.
דוגמאות- "אלה פשוט מרוב תדהמה" : מרגיש כאילו אתה מנסה לדחוף לנו בפרצוף את התדהמה עם כל הריבוי מילים הלא נחוץ הזה. פשוט- תדהמה. כשזה בא חלק זה גורם לנו לעצור ולהרגיש לבד את הצרימה בלי שתדחוף לנו אותה לפרצוף.
"תינוק שהרגע למד ללכת"- מעביר בצורה מדוייקת את הכוונה שלך, אבל בחרת בדוגמה רעה שגורמת לנו לדמיין רגשות לא בוגרים מצד הדובר. רמז לילדותיות נמצא רק פעם אחת בכל הקטע ולכן אני מניחה שהוא לא אמור להיות שם.
"שבריר השניה הזה, רגע אחד כל פעם, אבל ככה זה היה תמיד" – חשבתי מבלבול של עומס תוכן במשפט אחד 'מה?', ואז קלטתי. זה הפריע לגלישה החלקה והנעימה של הקטע- המשפט הזה פשוט כבד. הכוונה יפהפיה ונכונה אבל… לא. לא לא לא. לא כך. תפצל את זה לדעתי.
"כמו כספית" – כספית זה רעל. האם זו הייתה הכוןנה? אור הירח והאור בהתחלה בשונה מכספית לא מצטיירים לי כמשהו רעיל- קונוטציה ששוברת את הרצף לדעתי הייתי מחליפה במשהו רך. אם כוונתך הייתה לרעל הייתי יורדת שורה כדי להדגיש את זה.

27/02/2015 22:10

    ערכתי את הבעיות המהותיות בעיני. השאר הושאר, ואני אסביר לך למה:
    -ב"תינוק שהרגע למד ללכת" לא התכוונתי לאיזה רגש לא בוגר (שאת כנראה מדמיינת), אלא לחוויה חדשה. כי אפילו אם התינוק לא מתרגש ממש, זו בכל זאת חוויה חדשה לחלוטין בשבילו, ללכת, וזה מעורר ומגרה את כל יצר הסקרנות שלו (לכן, בעצם, את יכולה לקרוא לזה רגש לא בוגר, אבל זה לא בלתי מכוון).
    -כספית, יותר משהיא רעל, היא נוזל כסוף ויפה. אני חושב שזה תיאור די טוב לאור שם.

    03/03/2015 09:16

    ממממממ…
    אולי במקום תינוק שלמד ללכת, חירש שהתחיל לשמוע? כלומר- חירש ששומע בפעם הראשונה.
    לגבי הכספית, אאלץ להסכים כנראה.

    04/03/2015 15:22

    כי זה לא הכרח בפעם הראשונה, וזה גם תיאור פחות קולע. אבל אני מניח שזה באמת עניין של טעם אישי.

    04/03/2015 18:34

אוקיי, הנה אני מנסה להיות חסרת רגשות והגיונית לחלוטין.
יש משהו שהפריע לי כשעברתי על הקטע פעם נוספת; בחלק אחד של הסיפור אתה מתאר קפיאה מוחלטת של התנועה. "המכוניות *נעצרות*", "האנשים…*קופאים*", ואז, בחלק השני של הסיפור, אתה מתאר תנועה מזדחלת; "האור כמו *נוזל*" (המילה נוזל מרמזת על תנועה). רק להביא לתשומת לבך.
בכל הנוגע לשפה, אצטרך לומר שאני מאוכזבת קלות. "אמיתי ל*מצה*". בטוחה למדי שהתכוונת ל-"אמיתי למחצה". הפסיחה על האות הזאת מראה על חוסר תשומת לב מצד הסופר. כאילו כתבת ברגש, כשאתה טוען נחרצות שוב ושוב שהכתיבה שלך היא קרה והגיונית. יכול להיות שהבן אדם האינטלקטואלי והקר שלמדנו להכיר מעד? יכול להיות שחלק מהסיפור נכתב ברגש? מובן שזה לא שלילי; זו עובדה יבשה, כמו שאתה אוהב. רק רציתי לציין על נקודה למחשבה.
(משהו קטן שלא קשור לסיפור שלך): אם בכל מיני תגובות או סיפורים שפרסמתי יצאתי טיפשה, נמהרת והולכת בעיוורות אחר רגשותיי, אאלץ לומר שזה נכון רק למחצה. לפעמים הצד הקיטשי להחריד והעיוור מרגש מתפרץ אצלי, ולפעמים אותה הרובוטית-התקועה-בספרים והמחושבת משתלטת עליי. די בטוחה שאני יודעת איזה צד אתה מעדיף ומצפה שאטפח, ואני אאלץ לסרב. בחלק מפרצי הרגש שלי הגעתי לתגליות פילוסופיות ופסיכולוגיות מדהימות למדי על האדם, או לפחות על נפשי המתוסבכת. מובן שיש לדעת לשלוט ולרסן את החלק הרגשי והפזיז שבתוכנו, אבל כך גם עם הצד ההגיוני והמחושב. צריך לדעת למצוא איזון בכל דבר בחיים, כי בלי איזון האדם מאבד עוד השקפת עולם. סתם נקודה למחשבה.

02/03/2015 20:35

    לגבי הקפיאה ואז התזוזה- זו הייתה הכוונה לדעתי וזה מושלם. תנועה מתוארת איפה שזה חשוב. למה החלטת שאו הכל קופא או הכל נא
    גם אם הוא פסח על אות זה מגוחך לחשוב שזה בגלל רגש… גם בספרים גדולים יש בממוצע אות אחת שנפסחה כי הראש משלים לבד את איך שהמילה נקראת במוח שלנו.
    לגבי האיזון- אני לא חושבת שהוא יוצא נגד האיזון אלה להפך. נגד החוסר איזון בכתיבה עיוורת ורגשית מדי

    04/03/2015 15:27

    עשי לי טובה ותפסיקי להתקטנן, טעויות הקלדה קורות לכולנו. על אחת כמה וכמה כשמדובר במקלדת שלי, שהיא אצלינו עשר שנים לכל הפחות.

    04/03/2015 18:39

    ואגב, התגובה הזאת (ממה שאני רואה) היא לא תגובה קרה והגיונית, אלא תגובת נאצה ילדותית וקטנונית שמטרתה למצוא פגמים קטנים ולגרום לי להרגיש טיפש בגללם.

    04/03/2015 18:45

אתם כאילו עושים תחרות של מי יוציא את השני מהכלים יותר מהר…ותנו לי להגיד לכם, זה בזבוז זמן אידיוטי..שניכם קטנוניים ושניכם מחפשים פגמים.
בא לכם לריב אבל לא לעזוב את המקלדת…מזכיר לי את ילדי הכפכפים שקופצים על כל הזדמנות להתנגח ולהתנצח, בקיצור..בוז.

04/03/2015 19:35
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך