הוריקן

זה היה יום די כאותי, אבל למה עוד אפשר לצפות מיום עם אזהרת הוריקן?
אני יכול לשמוע את הרוח שורקת דרך החלונות הסגורים של המכונית ואני עושה ככל יכולתי בשביל לראות משהו באור הנוראי הזה, זאת אומרת, היום הזה היה חשוך עוד לפני כן, אבל עכשיו כאשר השמש שקעה לא היה ניתן לראות כמעט דבר.
ידעתי שאני לא אמור לנהוג כרגע, שלא הייתי אמור לצאת מהמחסה בכלל היום, אבל לצערי הרב, אני סטודנט מרושש ומשלמים הרבה יותר בימים כמו זה ואני אומר הרבה אני מתכוון למספיק כסף בשביל שאוכל לשלם את שכר הלימודים לסמסטר הבא.
בפעם הראשונה שהבחנתי בכתם על הכביש, חשבתי שזה בסך הכל ענף שנפל או אולי קישוט גינה שהחליטה להצטרף לחגיגה עוד לפני שהסופה התחילה, היה חשוך יחסית והעיניים שלי לא היו חדות כמו שהן היו בתחילתה היום, אך ככל שהתקרבתי יותר, כך הבנתי שמה ששוכב כרגע על הכביש הוא אדם.
אני עוצר את המכונית במרחק מה מן הדמות ויוצא מהמכונית בזריזות. אני יודע שאין לאדם הזה יותר מידי סיכוי עוד לפני שראיתי מה קרה לו, הכל עובד לרעתו, אין לדעת כמה זמן הוא שוכב בצד הכביש, אני לא יודע איפה בית החולים הקרוב ביותר נמצא ויש מצב שאין כבר אפילו את מי להציל.
אני מתקרב בעדינות אל האדם, מנסה להגן על פניי מפני הרוח האכזרית בשביל שלא אטעה ואפול לתוך שיח או במורד צוק, עם מזל כמו שלי, אין לדעת.
זאת בחורה, היא נראית בערך בגילי והיא בהחלט הייתה היצור הכי יפה שראיתי בחיי.
"היי, את בחיים?" אני שואל ומזיז אותה בעדינות על גבה, מנסה להיזכר בכל מה שלמדתי בקורס העזרה הראשונה ההוא לפני שנים.
אני מחפש דופק, בשני מקומות שונים פשוט בשביל להיות בטוח שאני לא מפספס את הדופק שלה, אך לצערי, אני פשוט לא מוצא אחד. זה מוזר, היא נראית שלמה יחסית, לא ממש מה שהייתם מצפים ממישהי שנדרסה או נפלה מהשמיים, היא נראית יותר כאילו היא פשוט נרדמה על הכביש.
אני בדיוק עומד להתחיל בהחייה כאשר היא תופסת בידי לפתע, וכאשר אני פונה להביט בפניה, אני רוצה לברוח. העיניים שלה היו הדבר הכי מוזר שראיתי בחיי, הן היו בהירות מכדי להיות אמיתיות, כאילו הן מקרינות אור במקום פשוט להחזיר אותו. משהו בעיניים שלה גרם לי לתהות האם יש מצב שאני הוא זה שעומד למות ולא היא.
"אתה בהחלט תספיק." היא ממלמלת לעצמ ואני שם לב לקעקוע על זרועה, אני כמעט יכול להישבע שהוא נראה כמו חרמש, ואני מתחיל לתהות במה סיבכתי את עצמי.
"מה זאת אומרת תספיק?"הפניקה מתחילה להשתלט עליי, ומיליון ואחת תסריטים שונים כבר רצים בראשי. "אספיק בשביל מה?" אני מוסיף ברוגע יחסי, בזמן שאני מנסה לשכנע את עצמי שאולי היא פשוט חושבת שאני אהיה אדם טוב לשמוע את מילותיה האחרונות.
אחיזתה בידי מתהדקת ותחושת רוגע מוזרה עוטפת את הבהלה שהתחילה להתפתח בקרבי.
אני לא לגמרי בטוח מה קורה, אך לפתע אני מרגיש צריבה על זרועי וכאשר אני מצליח להתיק את עיני ממנה ולהביט בזרועי, אני מבין שקעקוע הופיע על ידי, אני לא לגמרי בטוח מה הוא, אך המוח שלי צרח שזה חרמש.
"בשביל להחליף אותי," היא לוחשת ואני נשבע שאני כמעט ויכול להרגיש את הנשמה שלה עוזבת את גופה, זה מפחיד אותי יותר מכל דבר שיכולתי לחשוב עליו."אני מצטערת." היא לוחשת בכוחותיה האחרונים ואחיזתה בי מתרופפת, ברגע הזה אני יודע שממש נדפקתי.