איזה יום יפה היום. אין לי אף דאגות.

איזה יום יפה היום. אין לי אף דאגות. הם שמים לי את האוכל בקערה שלי, ואז לפעמים באים ומלטפים אותי, או משחקים איתי. זה ממש נחמד. אני לא צריך לעשות כלום.
אני אוהב אותם, אני אוהב את היצורים הגבוהים האלה. הם דואגים לי, הם אוהבים אותי. הם תמיד שם בשבילי. אולי זה נראה שלא אכפת לי, אבל בתוך תוכי… אני חושב שכן.
אני אוהב כל פעם לישון במקום אחר, אני אוהב לשחק עם כדור צמר, ואני הכי אוהב לאכול. או ללעוס דברים. ואני אוהב לשתות. כן, זה נראה שהחיים שלי קצת משעממים… אבל בשבילי זה דווקא ממש בסדר. אני לא מחפש כלום מעבר לזה.
אולי איזו נקבה… להביא ילדים לעולם. אבל מעבר לזה? אני לא חושב שיש עוד משהו שאני צריך.
יש לי הכל.
אבל יום אחד…
אני התחלתי להרגיש קצת לא טוב.
והם לקחו אותי בכלוב, לא הבנתי בהתחלה מה קורה… למה הם כולאים אותי? אני רגיל להיות חופשי…
ואז היה מישהו שנראה כמוהם רק עם חלוק לבן, והוא התחיל לעשות כל מיני בדיקות משונות…

ואז לקחו אותי שוב בכלוב. הפעם למקום אפילו יותר מפחיד. היו שם כל מיני חיות שנראו במצב לא טוב, זה היה נראה כמו מקום שלא כדאי להיות בו…
לא אהבתי את המקום הזה, הוא לא היה הטריטוריה שלי, המקום שאני רגיל אליו…
רציתי לצעוק, רציתי להגיד להם שיחזירו אותי לטריטוריה שלי, שאני לא שייך לפה, אבל אף פעם היצורים הגבוהים לא הבינו אותי…
גם כאן היה יצור גבוה עם חלוק לבן, וגם הוא בדק אותי. הוא בדק אותי אפילו יותר. זה היה לי ממש לא נעים. גם באופן כללי התחלתי כבר להרגיש ממש לא טוב. עד רמה שכבר התחיל להיות לי פחות אכפת שאני שם, רק רציתי שהכאב הזה ייפסק.
הם באו לבקר אותי כמה פעמים, היצורים הגבוהים שהביאו לי אוכל. אבל רוב הזמן הייתי לבד, הרגשתי מאוד בודד, ואומלל. וכאב לי. מאוד כאב לי. ולא היה לי עם מי לדבר על זה, כי היצורים הגבוהים אף פעם לא הבינו אותי…
פעם אחת הם באו לבקר אותי, וראיתי שיש קצת מים בעיניים של היצורה הפחות גבוהה. היא תמיד ליטפה אותי, תמיד שיחקה איתי, תמיד הביאה לי אוכל. לא ידעתי מה המשמעות של המים בעיניים שלה, אבל קיוויתי שאולי זה אומר שאני אצא מכאן מקרוב, שאולי זה אומר שהכאב יפסיק.
וצדקתי.
מיד לאחר מכן, היצור הגבוה עם החלוק הלבן החזיק משהו ארוך וחד, הנחתי שזה איזשהו צעצוע. חשבתי ללעוס את זה ולשחק עם זה, אבל לא הרגשתי מספיק טוב בשביל זה. קיוויתי שאולי בקרוב אוכל להרגיש יותר טוב, שבקרוב כן אוכל ללעוס, שבקרוב כן אוכל לשחק.
ואז הוא קירב את זה אליי, עד שהרגשתי דקירה. היא די כאבה. אבל אז פתאום לא הרגשתי יותר את הכאב. לא הרגשתי יותר. עברתי למקום טוב יותר.

איזה יום יפה היום. אין לי אף דאגות.