איך מרגיש צל?

רבים האנשים שמפתחים לעצמם חברים דמיוניים במהלך החיים, ובמיוחד במהלך הילדות. החברה מייחסת לדבר אלמנטים של שיגעון, אך יש בו משהו קומי – למה להמציא חבר כשכבר יש לך אחד שעוקב אחריך לכל מקום? כולנו נולדנו עם הצל שלנו, הדמות הכהה שעוקבת אחרינו לכל מקום, ולפעמים אף גורמת לנו להרגיש לא בנוח. קיימת אמונה עממית שהצללים שלנו מרגלים אחרינו – הם הולכים אחרינו בכל זמן וחוזרים על כל פעולה שאנחנו עושים. הרבה תינוקות אפילו בורחים מהצל של עצמם. יש להודות שהחבר השטוח נראה מעט כאילו נלקח מתוך סרט אימה. וכך מסתובבים מליוני אנשים על כדור הארץ ומרגישים שהם בורחים מהצל של עצמם. אבל האמת שמסתתרת מאחורי כל הסיפור היא שהצל עצמו הוא הקורבן המשמעותי במערכת היחסים הנוראית הזאת. אם לרגע ננסה לנתק את עצמינו מנקודת מבט אנושית וננסה להזדחל לנעליו של הצל שעוקב אחרינו, נבין שהוא לא עוקב אחרינו מתוך בחירה. ההבדל העיקרי שאנו, בני האדם, צריכים לעורר בתפיסתינו הוא שהצל אינו עוקב אחרינו, הוא כבול אלינו. למעשה, כשאדם נולד, יחד איתו נולד הצל שלו, שיוצא גם הוא מבין רגליו של צל נוסף. כבר מרגע הלידה, הצל הוא יצור תבוני בעל אינטיליגנציה עילאית משל האדם אליו הוא מחובר. במהלך שנים נאלץ הצל לסבול כשגופו נשלט על ידי עולל טיפש, והוא לא יכול לעשות דבר; אסיר בגופו שלו. ובכל זאת, הצל לא עושה עלינו רושם של זהות חכמה במיוחד. מדוע? בגלל שהוא שותק. לא רק שהאדם שולט בצל, אלא הצל לא מדבר. במשך עשרות שנים כבול הצל לאדם, שחושב שהוא עוקב אחריו, וקיימת אי-הבנה מוחלטת בין השניים. וכך האדם הוא בן הזוג הכי גרוע שצל יכול לבקש. לעומתו, קיימות אפשרויות טובות הרבה יותר לצללים ברי המזל שזוכים בהן. בני הזוג הנחשקים ביותר הם הערפדים. בשנים האחרונות, בני האדם פיתחו רעיון מטופש שערפדים נשרפים בשמש, ולכן הם פעילים רק בלילה. אולם רעיון זה שטותי למדי, היות וערפד הוא פשוט אדם עם ניבים ארוכים במיוחד שחיי לנצח באמצעות שתיית דם, בדרך כלל של יצורים לא תבוניים כמו בני אנוש פשוטים. בהיותם חכמים למדיי, הערפדים מבינים את מצוקתו של הצל ולכן פעילים רק בלילה, בשעות שהצל חופשי לעשות כרצונו. אי פעם שאלתם את עצמכם למה בלילה החבר השטוח שלכם לא נמצא? הדבר קורה בגלל שבשעות הלילה הצל מפסיק להיות כבול וזוכה לחופש – עד הבוקר. למעשה, הערפדים החליטו לפעול בשעות הלילה על מנת לשחרר את הצל לעשות כרצונו, ולא לכבול אותו במהלך היום.
וכך בני האדם מתעללים בצללים שלהם במשך השנים, ואחר כך מתלוננים שהם עוקבים אחריהם. הלוואי והיו יותר ערפדים בעולם.