אישה דתייה, אישה עירומה
מעולם לא החנקתי דמעות, לא רציתי. דמעות נועדו לקשט את פני, לגלות את הפגיעות שאנשים בוחרים להתעלם ממנה..
עכשיו הן זלגו על פני, פרוצות כמו סופת גשם חורפי, אחת גלשה לי על האף, שתיים חדרו לפי, ממליכות אותו ומעצימות את מרירותי. השאר נשטפו, נמחקו מן העין,
התערבלו עד שהתמזגו לכאב אחד מלוכד. אחיד, בודד, כמוני.
הערום הלם אותי, בתולי, השער הרטוב הדבוק לפטמות, העיניים הלחות ולא ממים.
הבטן השטוחה, שערות הערווה- נזירות, כמוני.
איש מעולם לא שזף בי עיניו, לא נגע, לא נישק, אף לא החמיא, בדידות שרק אישה ערומה שלא חוותה גבר יכולה להבין, צער שאין המוח מסוגל להכיל, בושה.
אישה שקופה, לא חן, לא שכל, לא יופי, לא טוב, לא טהר.
מאכזב, איך כמה פיסות בד יוצרות כל כך הרבה בדידות, כל שצריך היא חצאית אחרי הברך ושרוולים עד המרפק. ואולי ביישנות שמרחיקה כל גבר שעוד מעז להתבונן. ואז?
אני אישה דתייה, אישה בודדה.
תגובות (13)
אני חושב שאת לא הרחבת מספיק ויש כאן את הגרסה מצונזרת… הרי יש עוד איסורים.
אם היית מפרטת עוד דברים, מצד אחד זה היה נותן את סיבוב הסכין בלב כדי להעביר את מלוא הרגש, מצד שני אי אפשר להרחיב מדי כי יש כאן ילדים קטנים.
הייתי מגדיר את התיאורים שלך כרמז עוקץ לסערה המתחוללת בנשים הדתיות.
כתיבה ממש טובה :)
אני לא חושבת שכל דבר זקוק לפירוט, בפרט אם מתוארים דברים פולשניים…
תודה רבה על התגובה שלך היא שמחה אותי והיוותה בעבורי נקודת מבט שונה על הקטע.
אם ניסית לתאר אישה דתייה שרוצה להיות פרוצה הצלחת.
אם ניסית להעביר תחושת בדידות נכשלת. אם התחושה הזאת קיימת (ולא נתקלתי בה מעולם, תאמיני לי השיח עם בנות גילי פתוח מדי ולא נתקלתי בשום רמז קטן) היא קיימת רק אצלך, זו חוויה אישית שלך.
תודה על התגובה.
מדהים. מצאתי את הדת כמטפורה משנית ליקום הגדול והמדהים שהצגת כאן . מאוד פילוסופי, מאוש אישי, מאטד נוגע. נתת לנו לצלול. לא היו לי דעות קדומות על מה זה , נתתי למילין לסחוף אותי ומצאתי מקום לא רק בודד אלא גם מבודד.
קראתי פעם שניה והבנתי למה זה על דתיים. אבל אני לא מצאתי את זה ככה , אז כך או כך הנושא לא משנה וכדאי לך לזרום עם התחושות גם אם את לא מבהרת, ככה כל אחד יקח למקום שלו. התגעגעתי
אוליב!!!
כמה טוב לראות אותך!
בעיקר כשאת כל כך מפרגנת…
גם אני התגעגעתי…
חבל שאני בתקופת היובש שלי ולהיכנס לאתר רק כדי לחזות באנשים שכן מוצאים זמן וכוח לכתוב נראה בעיני כעינוי לשמו.
לא יודעת, אני לא חושבת שהדת גורמת לתחושת בדידות כזאת (אבל מצד שני, אולי זו רק אני) אני מעדיפה שמי שיראה אותי במצב אינטימי כזה יהיה בעלי ושהוא יהיה הראשון… אולי זה נשמע טיפשי, אבל זו דעתי.
אני חושבת שהכתיבה טובה כמו שהיא…
נ.ב- עדי! כמה התגעגעתי!
האמת, גם אני התגעגעתי….
מסכנה האישה שאת מתארת. הדרך היא אינה יכולה להתבטא דרך התנהגות, השכלה, דעות, אידיאולוגיה, דיבור וכל דבר שאינו נוגע לגוף החומרי.
אולי אני מדבר בתור גבר, אבל ככה נראים חייהם של נשים? אם כן, אז אלו חיים חלולים לגמרי.
לא יודעת בתור מה אתה מדבר, אבל בתור אדם משכיל בטוח לא!
נכון שבקטע הזה האישה הזאת לא רואה ומרגישה כלום חוץ מחומר, אבל זה רגע אחד מתוך מכלול בחייה. על שום מה פסקת שהרגע הזה שבו הגוף הוא הדובר שלה לפסול את כל המין הנשי?!
מלבד זאת שלגברים עצמם יש רגעים גסים ודוחים יותר של חולשות הגוף.
בכל אופן, סתם כי התגובה עוררה בי נשכחות, איך מצאת אותי כאן בין ערמות הזכרונות של האתר, אנחנו הרי לא מכירים?
מצטער, חשבתי שאת מדברת בתור מכלול חיים. אני כבר לא זוכר איך הגעתי לפה.
מצטער אם נשמעתי מיזוגן. חשבתי שכה את מדמינת את כל החיים של הדתייה אז השתמשתי בשפה אולי קצת מתנשאת כדי להסביר למה זה אירוני.