איש לא יזכור
אני לא רוצה לשמוע שום צליל, שום קול.
אני לא רוצה שאיש ידבר איתי.
אני רק רוצה לבכות לבד.
אני מרגישה כל כך עצובה, ואני אפילו לא יודעת למה. אני בקושי עוצרת את עצמי מלהתפרץ לפני כולם.
אני מרגישה מין צביטה חזקה וכואבת בחזה, כאילו הוא קורס, מדמם בתוך עצמו.
אני רוצה להיעלם מכאן, להיות במקום שאיש לא יוכל למצוא אותי בו.
לאט לאט אנשים מתחילים להתפוגג, מפסיקים לנסות להתקרב ומתרחקים.
אמנם זה לא כולם, אבל זה עוד יקרה בסוף, כמו שאני רוצה.
בסוף איש לא יזכור אותי.
תגובות (4)
את כותבת מעולה=)
היי לספירוש המתוקה ♥♥♥♥ עד כדי כך קשה לך חמודה ???? נכון שזה לא אמיתי פשוט ניחנת בכתיבה מדהימה ואת כותבת לנו להנאתינו ???? תגידי לי
בבקשה שזה לא אמיתי בכלל ?????????? אוהבת בקי ♥♥
וואו…תקשיבי זה חתיכת סיפור חזק.אני לא יודע אם זה אמיתי או לא.אבל…זה מרגש מאד.
ואם זה עוזר במשו,אז אני זוכר אותך :>
אני מכירה את הימים האלה שגם אני הרגשתי ככה, אני לא יודעת אם את כתבת את זה על עצמיך אבל אם כן מרשה לך לבכות פעם אחת ומשם אל תבכי על אותה סיבה אף פעם…וגם, זה כתוב ממש יפה ;)