אני מוקפת

אני מוקפת בפרחים. צבעם זועק, אולם אחדים מהם בעלי צבע חלש. הם דוקרים אותי בבשר הרגליים, בגבעוליהם בעלי מעטה המחטים.
אני מוקפת באדמה. היא יבשה, מתפוררת קצת, גסה מאוד. היא שורטת את כפות רגליי היחפות, העירומות, והעור הפצוע מאדים ומדמם מעט.
אני מוקפת בשמיים. הם כחולים, עולם נפרד של דרור. הם מעניקים לי תחושה שעוד מעט וגם אני אהיה כמו הציפורים, אני רק צריכה לחכות.
אני מוקפת בשמש. היא חזקה, מסנוורת, קופחת. כל כך חמה, שנורא לעמוד מתחתיה, ואני רק רוצה להתחבא מפניה, במקום חשוך יותר.
אני מוקפת במילים היוצאות בקולי קולות. הן קורעות את עור התוף שבאוזניי לגזרים, שוברות לי את הלב, ואני רק רוצה שוב פעם להיעלם.
אני מוקפת בחיים. חיים, שדורשים חיים של אחרים.
אני מוקפת במתים. מתים, שמנסים לדכא את אלו שכבר בקצה.
אני מוקפת בשלמים. שלמים, שממשיכים לחייך, עוזרים.
מוקפת בשברים. שברים, של אנשים שחלמו פעם, בשברים של עצמי.
אבל לא נורא, זה יעבור. כי אני מוקפת גם בתקווה, ובאור.