בזמן שישנת

בגיל 6
אתה עדיין זוכר את הפרצוף של אבא שלך .
כששואלים בכיתה מהו גיבור , אתה עונה שגיבור בשבילך זאת אמא שלך , כי היא גם אמא וגם בא בו זמנית ואתה משוכנע שיש לה כוחות על .

בגיל 9
אמא שלך עדיין עובדת ועדיין מביאה אוכל הביתה . אבל לא מדברים .
אתה בטוח שהיא פשוט עייפה ושהיא רוצה רק לישון .
אחותך הקטנה מצליחה עדיין לא מבינה , היא בסך הכל בת 7 .

ליום הולדת 10 , היא לא קמה
אבל אתה לא מופתע .
אתה מתחיל לנסות להרוויח קצת כסף בשביל אחותך הקטנה .
אתה מודה לאלוהים שאתה גר בשכונות העוני , ככה נראה כאילו לאף אחד לא אכפת מה תעשה או לאן תלך .

בגיל 13
אתה מוכר את כל הפריטים בבית , חוץ מאת הספה שעליה שוכבת אמא , אתה משאיר גם מזרן ושמיכה , אתה מצטער שאתה לא יכול לשרוף את אמא .

בגיל 14
אתה מרגיש בן 40 ,
אחותך הקטנה כבר בת 11 היא יודעת מה קורה מסביבה אבל עדיין נשארת תמימה בשבילך .
מים זה רק בשביל מקלחת , בחשמל לא משתמשים . כי זה עולה יותר ממה שיש לך .
וויתרת על בית ספר ברגע שהתחלת לעבוד אבל אתה מכריח את אחותך להישאר בכדי שיהיה לה עתיד .

בגיל 15 ,
אתה מוקף מודעות "תחיו את הרגע ! "
"תאהבו את כולם ! " "זה בסדר להיות מה שאתם " אבל הכל שקר , אתה מתחיל להרוס ולהשחית עד שתופסים אותך .
הרווחה מוציאה אותכם מהבית . ולוקחים את אחותך , אתה לא שולט בעצבים שלך ונכנס לכלא על תקיפה .
הפסיכיאטר , אומר לך שזה בסדר לבכות , אתה מרביץ לו .
דוחפים לך כדורים

בגיל 15
עברת כל כך הרבה בתים בשנה אחת שלמילים בית ויציבות ואהבה אין משמעות .
התיק שלך במשטרה כל כך גדול שאפשר לומר ששברת שיא . אתה כבר לא זוכר איך מדברים
כי אתה כבר יודע שאף אחד לא מקשיב . בכל פעם שאתה לוקח עוד שאיפה מהסגריה אתה נזכר שאמרת לעצמך שלעולם לא תעשן …

בגיל 16
אתה שוכח מה איך היא נראתה , אתה שוכח את הזמן שבו היא הייתה ערה .
אתה שוכח שהיא הייתה הגיבורה שלך . אתה שוכח שהיית פעם ילד .
בא לך לחזור הביתה , להתעורר לצד אחותך הקטנה , למרות שהיא כבר בת 13
בא לך לחזור להיות ילד בן 6 , להתעורר מנשיקה של אמא ולחזור מבית ספר כשאחותך בת ה3 מחזיקה לך את היד .

בגיל 18
אתה חוזר לבית הישן שלך בלבוש מכובד .
אתה רואה את הספה הישנה עוד מאז .
אתה מוציא גפרור ושורף אותה .
אתה רוצה לבכות , אבל בעיקר , אתה עייף .
אז אתה הולך לישון .
ומתעורר אחרי 12 שעות , אבל אין בך את הכוח לקום מהרצפה , אז אתה פשוט שוכב.
אין לך מבט .
רק ריקנות , אז אתה נשאר שם שוכב , ואתה לא יודע מתי תקום . אבל את האמת לא אכפת לך . אתה פשוט מוותר .