” בוקר אור של הלילה השחור”

fantasy girl 23/10/2014 546 צפיות אין תגובות

" את לא יכולה לעצור אותנו היכנעי ילדתי, היכנעי " המילים ננשפו
אל תוך מוחי, ניסיתי לדבר אבל הכל התערפל סביבי "סבתא " .

אני כל כך חלשה וכואבת, אני רוצה לקום אבל במקום זאת אני נשאבת.

________________________________________
"היי מתוקה, איזבלי .. היי, תתעוררי " כריס לחש אליי ואני בתגובה מצמצתי את עיניי בטשטוש מעורפל " אח את כל כך יפה ומכשפת" ובעודו רכן לנשק אותי תחושה מוזרה החלה לבעבע בי, כאילו חוויתי את הרגע הזה כבר בעבר, ואז הבנתי "כריס איזה יום היום ?" השתדלתי לא להסגיר את תחושותיי המעורבות " אהה..ראשון למה את שואלת יקירתי? אין לך היום עבודה במרפאה..היום את רק שלי "הוא חייך אליי את החיוך השובב שלו תוך כדי שהוא העביר בי את ידו החמה על גופי, השתדלתי להתאפק לנוכח הזרם החושני שגאה בי, תמיד זה הרגיש לי כאילו הגוף שלי עונה בצעקות לקול המגע שלו,ידעתי גם מה החיוך השובב הזה רומז לי, ובקושי רב לעמוד ביופיו נסוגתי לאחור במטרה להתרכז " לא יכול להיות שהיום שוב יום ראשון" מלמלתי לעצמי בבלבול " מה אמרת ? שוב יום ראשון ??" נחנקתי בפחד לרגע ואז שוב גרמתי לו לחשוב שהשמיעה שלו לא במיטבה, כפי שעשיתי בכל הפעמים שפלטתי שטויות " שוב ? לא לא שוב מתוק שלי, עזוב אל תתייחס אליי אני סתם קצת מבולבלת " ניסיתי לשמור על קור רוח ולזייף אליו חיוך אבל אף פעם לא הייתי טובה בזה, אם אני לא רוצה שהוא יבין שאני מסתירה ממנו משהו עדיף שאתרחק קצת בנתיים אמרתי לעצמי "טוב,אני אלך להכין לנו קפה?" שאלתי את האהוב שלי והתמלאתי חרטה ועצב, לעזאזל הוא רק בן אנוש תמים וטהור, הוא לא יבין לעולם, הוא לא יסלח לי לעולם, אם הוא היה יודע מה באמת קרה הוא בטח כבר היה בורח, לפתע ראיתי בצד החדר את השעון הגדול והעתיק שקיבלתי מאימא שלי במתנה, הוא הראה את השעה 12, שיט! כבר מאוחר אני חייבת להרחיק אותו מכאן הן עוד מעט יגיעו, אסור לי לתת להן להרוג אותו שוב כמו אתמול אה.. היום .. אההה!!, קולות ראשי החלו להסתבך כמו טרולים מגושמים שמנסים לחדור דרך חור צר, והניסיון הגדול שלי בהמצאת סיפורים שקריים לגמרי כבר אזל לי.
"נו איזבלי, קפה ?" הוא נשכב מעליי ומבלי לשים לב לחשתי את לחש ההקפאה במהירות וכריס נעצר בתנועתו "מצטערת אהובי זה לטובתך, אני חייבת למהר אני חייבת לעצור את הנבואה ", למרות כל הבלבול זכרתי שאני חייבת להכין שיקוי מיוחד שיעזור לי להציל את כל העיירה, זינקתי בפראיות והושטתי את ידי מתחת למיטת העץ הגדולה, תלשתי משם את ססמואם, ספר הכישוף המאובק והיחיד שנשאר אצלי " הוא חייב להיות פה " לחשתי תוך כדי שדפדפתי בין כל הלחשים והכישופים בעיניי, ידעתי שזו התקווה היחידה שיש לנו, ידעתי שאם לא אצליח סבתא ססיל בקרוב מאוד תעיר את כל השושלת ובעזרת כל "האחיות הקדומות" היא תנקום את מותן.

נבואה עתיקה מספרת על היום הארור הזה, מספרת שאיש לא יינצל.
אני שמעתי על הנבואה הזו מאימא שלי, היא הזהירה אותי בסתר ביום ששרפו אותה על המוקד, רעדתי פתאום לאור הזיכרונות והתמונות שרצו לי בראש מאותו היום, ידעתי שגם אם אעבור עוד מאות גלגולי חיים אני לעולם לא אצליח לשכוח את הכאב שפילח את ליבי כשראיתי אותה תלויה שם עירומה וחבולה, לעולם לא אצליח למחות מפניה של האישה היחידה שאהבה אותי, את הדמעות השחורות שכיסו אותה.
ועכשיו אחרי כל השנים האלה שהן חיכו בציפייה, בחושך האינסופי, אחרי שנשארתי לבדי בלי שום אפשרות שאיש ידע את הזהות האמיתית שלי, עכשיו הן יעשו את זה.
" אוי כריס זה לא מגיע לך, אני אשמה, כל השקרים שלי לא מגיעים לך, כל השנים האלה האמנת לי שאני רוקחת אם רק היית יודע את האמת שלי, אם רק היית יודע שאני המכשפה האחרונה שניצלה מהציד הנוראי ההוא, שאני המכשפה שכולם עוד מחפשים אולי בכלל לא היית אוהב אותי."
ניסיתי בעבר להפסיק עם השקר, היו לי רגעים שחשבתי שאולי הם יבינו שאני לא כמו כולן, שאני טובה. אבל עמוק בתוכי ידעתי שאסור לי, אני לא יכולה לגלות לכולם שאני מכשפה, הם יהרגו גם אותי בשנייה שהם יבינו מי אני.

עיניי נעצרו מעצמן על עמוד דהוי, בקושי והצלחתי להבין מה כתוב שם " אוי אלוהים בבקשה תעזור לי" התפללתי חרישית ושנייה לפני שבקעה מגרוני זעקה חלשה המילים של השיקוי הקריאו את עצמן בשבילי.
______________________________________

"הלנה,הלנה בואי מהר,בואי תראי את הבת הכופרת שלך מנסה להציל את בני האנוש האלה ששרפו אותנו" זעקה ססיל לעברה ובזמן שהלנה צעדה מפוחדת אל עבר המראה הכסופה היא התפללה בליבה שססיל תחוס על נכדתה "כן " קירבה את ראשה הלבן אל השתקפותה במראה ובבת אחת עלתה דמותה של איזבל מחלקת לכל המשפחות את השיקוי החדש שפיתחה,ססיל קוטעת את צפייתה ומושכת בזרועה "את רואה היא מצילה אותם..אותם !! את האנשים שדאגו להכחיד אותנו,אבל לא עוד לא לא, הלילה ילדתי יהיה ירח מלא ואז נעיר את אחיותינו הקדומות ונדרוש את נקמתנו " קולה עלה ועיניה בערו כאש, הלנה ידעה שזה נכון שססיל תצליח להעיר את כולן בעזרת הנבואה הקדומה וכל ניסיון של איזבל למנוע זאת לא יצליח.
"עשית כל מה שיכולת על מנת להזהיר אותה" הלנה ניסתה להרגיע את עצמה אך הפחד על חיי ביתה השתלט על ליבה, היא אמרה את לחש ההיעלמות וססיל נותרה לבד.
_______________________________________

"הריח המוכר הזה של העור שעולה באש, העשן שמערפל את הריאות שלכם, השיער שנשרף כאילו לא היה, אחח תיהנו אנושיים שכמותכם, תישרפו באש של המכשפות הקדומות "צרחה ססיל בהנאה אל עבר הבתים המעושנים, תוך שהיא סופגת אל תוכה, אל נשמתה כל צרחה של ילד קטן, כל זעקת מצוקה של אם שנלכדה, מסביבה עתה עמדו 12 אחיותיה הקדומות, חסרות כל רגש, נועצות מבטים רקובים אל כל דמות שרופה שרצה בבעתה, נהנות מריח החופש והמוות .
" הלנה נעלמה ואיזבל במרפאה מנסה להציל את אהובה אבל אנחנו כאן !!! " געשה ססיל ושינתה את צורתה ללהבה גדולה ומשתוללת לעבר כל הכיוונים . "אנחנו כאן אחיותיי והפעם איש לא יגרש אותנו" צרחות קטנות של גאווה בקעו מגרונן הבלוי של האחיות לנוכח נאום הניצחון של ססיל ובתנועה אחת מתואמת הן הרימו ידיים ויצרו מעגל הודיה לכוחות שלהן ולירח המלא שמילא אותן מחדש .

______________________________________

"אוי כריס,בבקשה בבקשה תתעורר,בבקשה אהובי " התייפחה באבל איזבל מעל גופתו השרופה "הנה הכנתי לך שיקוי חדש " היא לחשה בקול חנוק, התקשתה להאמין שהוא כבר לא מגיב אליה, היא טלטלה אותו בחוזקה ולבסוף כשהבינה שאימא שלה צדקה ושסבתא שלה הרסה אותה, בייאוש קורע לב היא צרחה את לחש לולאת הזמן : "את זה הלילה תחליף באור, תחזור לבוקר לפני השחור " וכך נאמר הלחש בפעם השנייה היום ושוב איזבל נשמטה לרצפה בעוצמה,דמותה של ססיל התחדדה מולה דרך כל העשן השחור "את לא יכולה לעצור אותנו היכנעי ילדתי ,היכנעי ".

המילים ננשפו אל תוך מוחי, ניסיתי לדבר אבל הכל התערפל סביבי "סבתא " אני כל כך חלשה וכואבת, אני רוצה לקום אבל במקום זאת אני נשאבת.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
11 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך