בפעם האחרונה
הפנתי את גבי ולא רציתי להמשיך את השיחה הזו.
"לילה את יכולה להסתכל עליי? בבקשה?"
הדמעות עלו בגרוני. אני לא יכולה לחזור לשם, זה נשאר מאחוריי.
"לולה תסתובבי אליי." ידיו תפסו את מותניי והוא החזיק אותי כמו תינוק, לחץ אותי חזק אל החזה שלו.
"למה את ככה? תספרי לי.. כבר שנה אנחנו במשחק הזה ואני לא יודע מה קורה איתך. כל לילה אני נרדם לצידך ובבוקר את לא כאן"
הוא לא יבין לעולם שאסור לי ליפול בזה שוב.
"שון אמרתי לך כבר שככה אני וזה לא יהיה מעבר אף פעם" הלב שלי התחיל לפעום בהגזמה והמצב התחיל להיות מעיק שוב. קמתי ממנו והתחלתי להתלבש, גם הפעם אברח.
"לולה אני מבקש ממך, אני אוהב אותך. "
עצרתי באמצע הכנסת הרגל למכנס ונשארתי בוהה ברצפה.
"אתה אוהב אותי? אתה לא מכיר אותי" אמרתי בזלזול כשחיוך על פניי.
הוא הסתכל עליי בעיניים גדולות, מתכונן לפגיעה ממני.
"מה אתה יודע על אהבה שון? מתי היית מאוהב אי פעם? באקסית שלך? יצאתם חודשיים שון וזה היה לפני שנים" לא יכולתי לעצור, איך אפשר לזרוק משפט כזה לאוויר ולצפות שזה יסדר את הכל ?
"לולה אני בסך הכל רוצה שנדבר, אני רוצה לדעת עלייך יותר" הוא קם מהמיטה. אור השידה הקרין על שנינו והצלליות שלנו נראו מדוייקות מידי על הקיר.
הכל בחדר הזה הפריע לי וההרגשה העוקצנית טיפסה עליי שוב. תברחי משם.
"שון אני הולכת הביתה, עדיף שנשמור על מרחק"
אני לוקחת את התיק והולכת לכיוון הדלת, אני יכולה לשמוע אותו מתלבש מאחוריי, קורא בשמי.
רצתי את כל הארבע קומות למטה, משם המשכתי רחוב אחרי רחוב, עד שהנשימה שרפה לי בחזה.
השעה 3 וחצי בבוקר. הלחות של יולי מורגשת על כל גופי ונזכרתי בך שוב.
גם אחרי חמש שנים אני כאן, בלופ האין סופי הזה איתך וגם בלעדיך.
שון לא יבין לעולם שאסור לי להתאהב שוב.
גם ההורים שלי לא מבינים, יש לי עבודה זמנית עם הכנסה לא רעה, התחלתי ללמוד.. החיים שלי ממשיכים הלאה גם אחרי שהכל נגמר.
"הכל נגמר", גיחוך בורח לי מהפה ואני חושבת לעצמי כמה שטותי ששנים שלמות מהחיים שלי עברו לא כמו שצפיתי, והכל בגללך. כנראה שגם בגללי ואולי אפילו אאשים את חוסר המזל שלי, עד היום אני מאשימה אותו שלקח לי אותך.
השעה כבר 4 ומתחילה בריזה נעימה. אני מוציאה סיגריה ומתחילה את דרכי חזרה הביתה.
כתם מקבלת אותי בכל שעות הלילה והיום, אני מתיישבת על הרצפה ומפנקת אותה. "היא באמת ראתה אותי בכל מצב" אני חושבת לעצמי.
בסלון מחכה לי כבר אחד מגולגל, תהיתי אם לשמור אותו, אבל אני בחופש היום אז למה לא?
השעה שש בבוקר ואני כבר בקו מחשבה שונה. מחזיקה את הלפטופ מעליי, כשקובץ וורד בוהה בי ומחכה.
אולי הגיע הזמן להפסיק לעצור את החיים שלי?
ומול עיניי נכתבה הכותרת לסיפור שלנו:
"בפעם האחרונה"
תגובות (2)
סיפור ראשון?! משמע יש לך עוד משתמש שמספר סיפורים.
אני חושבת שתפסת רגע מעניין… כאילו בחנת עם זכוכית מגדלת רגע אחד של זוג.
ממש התחברתי.
יש קצת בעיות של הגיה בין עבר להווה.
הסיום הוא לדעתי החלק הכי חזק בסיפור… מה שמחבר את הכותרת.
ממש יפה :)
הבלבול של העבר וההווה הוא חלק קריטי להמשך, שמחה שאהבת ♥