גלים

לפעמים אני אוהבת סתם לבהות בגלים. עוד גל ועוד גל. כמו ליטופים של הים, כמו ידיים חמות שמלטפות את כפות רגלי וזוחלות לי בין האצבעות. כשהייתי ילדה האמתי שכל גל הוא כמו בן אדם. שלכל גל יש רצונות, וחלומות.
יש גלים שרוצים להגיע הכי רחוק. לעזוב את הים ולרוץ על החוף. לחלוף על פני החול הרך ולכבוש את העולם. יש גלים שרוצים להישאר קרוב. לא להתרחק, לא להסתכן. נהנים מהתנועה המחזורית של הגלים שעולים על החוף, יורדים ממנו, ושוב עולים למעלה.
יש גלים בכל מני חופים. גלים צלולים ונקיים, גלים מזוהמים, גלים שחורים, גלים כחולים…
לפעמים אני יושבת ממש על הגלים ומסתכלת רחוק, על מאות השחפים.
לפעמים, אני מסתכלת עמוק, ומגלה מתחת לגלים צדפים, סרטנים, ואפילו כמה קונכיות…
לפעמים כשאני מתוסכלת ויש לי סודות שאני חייבת לגלות, אני מדברת איתם, עם הגלים.
אני לוקחת סירת דיג קטנה ושטה עמוק עמוק, רחוק רחוק, אל לב הים.
שם אני צועקת את הסוד. צועקת לשמיים, צועקת הכי חזק בעולם, ואיש לא שומע, רק הגלים, והם לא מגלים לאיש את הסוד, הם שומרים אותו, במחסן של אלוהים.
בסוף כל יום הגלים משיטים אותי הביתה. אני רוכבת אליהם, כמו על כנפיים של מלאכים, והם לוקחים אותי, לפעמים למקומות צפויים, לפעמים למקומות מסתוריים, או סתם מסובכים.
זה מה שאני אוהבת בגלים, בכל אחד מהם. דומים אך שונים. כל אחד בגודל שונה, באורך שונה, במהירות שונה, אך כולם חוזרים על אותה התנועה, כולם אוהבים את אותם הדברים, וכל אלפי הגלים הקטנים, חלק מים אחד גדול, בדיוק כמו בחיים.