הדכאון הארור שלי… ההמשך

פשוט לא יכולה יותר..

להרגיש כל כך לבד באמצע חדרי החשוך מוקפת בשדים ורעלים..

ליבי זועק לעזרה ופתאום החניקות באות , קשה לי לנשום!

אני רצה לקחת את המחברת שלי שמה אותה על רגלי החיוורת בעודי יושבת בישיבה מזרחת,
עט ביד ימין,ומתחילה לכתוב

זה המגן היחידי שלי מפני השדים שלי, רק ככה אני משתחררת מכל הרוע והרעש שהם עושים בחדר השקט שלי.

אני חיה איתם כבר מספיק זמן בישביל להכיר אותם כמו כף היד הימנית שלי.

ואני יודעת שהם לא יילכו אף פעם, השדים שלי נהיו חלק ממני!

……………………