הוא קסם

הוא לוקח את ידי ומושך אותי אחריו, ומדי פעם הוא זורק מבטים מעבר לכתפו פשוט בשביל לבדוק שאני שם, שהוא לא דמיין אותי או איבד אותי.
אני רוצה לומר לו שגם אם הוא לא היה מושך אותי אחריו הייתי הולכת אחריו, אבל אהבתי את העדינות בה הוא החזיק את ידי ולא ראיתי סיבה להרוס את הרגע המוזר הזה.
אני מעולם לא ידעתי איפה אנחנו עומדים, אנחנו פשוט ממשיכים להתסובב אחד סביב השניה, עד שאני מניחה שיום אחד נתנגש או שנלך לכיוונים שונים לחלוטין ואני לא יודעת מה מפחיד אותי יותר.
המשכנו ללכת עוד כמה דקות עד שהגענו לגג הבניין ופתאום התחלתי להילחץ, אני לא בטוחה למה, אבל משהו בכל הסיטואציה התחיל להרגיש לי הרבה יותר מידי רציני. אני יכולה להרגיש את ליבי מתחיל להאיץ ואני נשבעת שאני לא יכולה לנשום, אלוהים לפעמים אני שונאת את הגוף שלי, אבל מתברר לא יותר משהוא שונא אותי.
"היי, הכל בסדר." הוא אומר בשקט ומלטף את לחיי. ברור שהוא שם לב לזה, הבנאדם ראה הכל, מזל שעוד לא התחלתי להתפלל שהוא יוכל להתעלם מזה משום שזו הייתה תפילה מבוזבזת.
אני יכולה להתמודד עם המגעה הפיזי שלו, זה קל, בגלל שאז אני יכולה להעמיד שזה פשוט זה, מגע פיזי, אבל כשהוא בוהה לתוך עיניי בצורה כל-כך אינטנסיבית, כשהוא מנסה להרגיע אותי מדבר שאף אחד מאיתנו בטוח מהוא פשוט יותר מידי עבורי. הראש שלי כואב כל-כך שאני בקושי מצליחה לחשוב וכל מה שעובר לי בראש כרגע זה שהייתי צריכה להישאר בבית היום.
אני נשענת על הקיר, מנסה לתפוס שוב את האחיזה במציאות, אבל זה קצת קשה כשאני די בטוחה שאני עומדת למות. מעולם לא הייתי בטוחה כל-כך שאני עומדת למות, אפילו לא כשבאמת התכוונתי להאבד, יש משהו כל-כך מפחיד ברגשה הזאת שאני בקושי יכולה לעצור את עצמי מהלקיא מעצם המחשבה.
אני מרגישה איך אני מחליקה במורד הקיר אבל אני לא יכולה לגרום לעצמי לעמוד ישר, חוץ מזה אני די בטוחה שזה ימנע ממני נפילה כואבת מאוחר יותר.
הוא מתיישב על ידי, חיוך מעט מזוייף על פניו ואני יודעת שהוא מדבר אליי אבל כל מה שנאי יכולה לעשות זה לבהות בו. אני יודעת שאני צריכה להתמקד בדבריו, שהוא מנסה לעזור לי, אבל אני יכולה רק להמשיך להביט בו. אני חושבת שהוא מעלה זכרונות שלנו, בגלל שככל שהזמן עובר החיוך שלו נהיה אמיתי יותר.
יש לו חיוך חלומי, מהסוג שגורמים לכוכב הכי חלש בשמיים להאמין בעצמו ולזהור חזק יותר מכוכב הצפון. זה חיוך מהסוג שמביא אור לכל מקום שהוא נמצא בו, הוא מאיר את הפינות הכי חשוכות ביקום וגם את הלב שלי. אני מניחה שהחיוך שלו היה מספיק בשביל שאני אוכל לחזור להתמקד בסביבה שלי שוב ומתברר שבדיוק בזמן בגלל שהוא הפנה את ראשו אליי שוב והוא לחש "אני אוהב אותך." הוא אמר את זה בדרך שהבטיחה לי שתמיד אוכל לחזור הביתה, שהוא תמיד יהיה פה בשבילי. אני מניחה שלא רק החיוכים שלו הם קסם, אלא גם הוא.