היד הרצחנית

הם זוג שכנים שבקושי שומעים מהם, נחבאים אל הכלים,
תמיד נראים במיטב בגדיהם, מטופחים, שניהם מסבירי פנים,
אף אחד מהשכנים מעולם לא שמע שום צליל הבוקע מדירתם.
מעולם לא הפריעו לאף אחד ואף אחד לא ידע מה קורה בדירתם.
אף אחד לא נחשף לסוד האפל, סוד שלא נראה לעין.
השכנה היתה אלמונית, שהסתירה טוב את קורותיה בביתה שלה,
מידי פעם היתה נחבטת בקיר, לא כסהרורית אלא כשק חבטות,
שק חבטות שהפך אותה בעלה, הבעל שאמור היה להגן עליה.
מידי פעם היה שותה לשכורה ומטיח בה את אגרופיו,
תמיד הצליחה להגן על פניה פן ייפגעו, פניה שנראים לכל.
גופה היה מלא בחבורות כחולות, חלקן טריות וחלקן מגלידות.
פעם, נשברו מס' עצמותיה, נאלצה להיות בבית החולים לגיבוי,
תמיד תרצה זאת בנפילות לא מוסברות, יצרה מעצמה טיפוס גמלוני.
המחשבות במוחה היו "רק שאף אחד לא יגלה, שלא יגלה את הסוד".
הכל עשתה כדי להחביא את הסוד הנורא מכל, הסוד האלים!
יום אחד, דיירי הבנין והשכונה נחרדו למשמע הסירנות ברחוב,
ניידות, אמבולנס ומכבי אש מחרידים בקולם את שלוות הרחוב,
קול ניתוץ ושבירת דלת, בחדר המדרגות בקומה הרביעית בבנין,
מחזה נורא מתגלה לעיני כל, האלמונית, הנחבאת אל הכלים,
שוכבת שם על הרצפה הקרה, בתוך שלולית דם.
יד רצחנית דקרה אותה בכל חלקי גופה והיד הרצחנית מוטלת שם בצד,
כשלידה אקדח, אקדח שברייה אחת לקח חיים,
היד הרצחנית השיגה אותה, הטביעה אותה בתוך דמה שלה,
שניהם פה מוטלים מתים, מתים בתוך הסוד הנורא שהיה בביתם.
מעולם אף אחד לא ידע, אף אחד לא שמע וככה נדם קולם!
עוד אישה נכנסה לסטטיסטיקה העקובה מדם, דם הנשים המתות,
דם הנשים שסופגות אלימות בביתן, מתביישות ומחביאות ובסוף מתות.