היום יום הולדת
ובכן, היום יש לי יום הולדת. זהו, פחות או יותר…
אני יכול להתחיל להתלונן על המשפחה שלי, אני יכול לכתוב שיר הלל לבייקון, אני יכול להביע את חיבתי העזה לחתולים, אבל לא. אני בחרתי לציין את העובדה שביום האקראי הזה, לפני ארבע עשרה שנים, אני נולדתי. מילא, אם זה היה תאריך מיוחד, אולי ה-11/9 או התאריך הזה שמגיע כל ארבע שנים, אז זה היה מעניין, אבל דווקא העשרים ושלושה לאוקטובר, ואני עדיין מדבר על זה. איזה מין בן אדם נהייתי, שאני מציין את תאריך יום ההולדת שלי?! יש עוד מיליוני אנשים שרובם בטח מעניינים הרבה יותר ממני שנולדו בתאריך הזה, ואני עדיין מתייחס אליו כאל היום המיוחד שלי. אני רק עוד אדם גנרי שנולד בתאריך גנרי וחי חיים גנריים ואומר דברים גנריים. אני אדם משעמם וממוצע, לא משנה כמה אני שונה מאחרים, כי ביחס לשונויות אחרות השונויות שלי נראות כל כך קטנות, מיותרות ועלובות, שהן מצטמקות לאפס. אבל מצד שני, יש אנשים שלא עשו כמעט כלום ובכל זאת הם הפכו לאנשים בולטים מאוד – ג'ורג' לוקאס לקח כמה בובות יד וטושים ויצר עם זה את סטאר וורס, וכיום הוא אחד האנשים המפורסמים בעולם. סטיב ג'ובס גנב כמה רעיונות וייסד את אחת החברות המצליחות בעולם. מיילי סיירוס – טוב, היא התפשטה וליקקה דברים, והפכה למודל כלל עולמי למה אסור לעשות. יודעים מה, נראה לי שאני מעדיף במקרה הזה את לוקאס…
אבל זה באמת דבר מוזר – איך קרה שאנשים שעשו כל כך מעט נהיו כל כך מפורסמים, בזמן שאנשים שעשו המון בקושי מוזכרים בהיסטוריה. לדוגמה, אם אני אשאל את האדם הממוצע מי היה אלן טיורינג, לא תהיה לו טיפת מושג, והבחור הזה היה אחד המתמטיקאים המבריקים ביותר אי פעם ולקח חלק גדול בהמצאת המחשב. אנשים לא יודעים מי היה ריצ'רד פיינמן אף על פי שהוא היה פיזיקאי זוכה פרס נובל, והאדם חסר ההשכלה לא יכיר אפעלו את השם ג'יי די סלינג'ר, שכתב כמה מהקלאסיקות הגדולות ביותר בכל הזמנים.
כן, אין ספק, אנשים שתרמו לחברה הרבה מאוד נשארים בצללים בעוד שאנשים שלא עשו דבר מועלים אל אור הזרקורים. איפה הצדק פה? איפה הגמול על העבודה הקשה, על זעת אפם של האנשים הללו, על המאמץ שהשקיעו? למה אם אני אשאל ילדה קטנה ברחוב היא תדע מיד מי היא ליידי גאגא, אבל לא מי היה שרדינגר? איפה ההגיון הבריא?!
חברה דפוקה.
אתם יודעים, אני חושב שבשלב מסוים הסיפור הזה איבד את הקוהרנטיות שלו, אבל עכשיו כשהבנתי את זה, אני אתקן את הטעות ואסיים אותו.
תגובות (33)
דבר ראשון, מזל טוב ויום הולדת שמח!
(הייתי חייבת מפני שזה ככל הנראה הנושא העיקרי עליו מבוסס הקטע.)
דבר שני, אני חייבת להודות שבאמת נהניתי לקרוא את המחשבות והמסקנות שלך לגבי החברה והדרך על פיו מתנהל העולם.
אני מסכימה איתך לחלוטין בנוגע לפירסום שתופס חלק עיקרי מה"ידע הנצרך" בעולמינו כיום. אין ספק שזאת עובדה מזעזעת שרוב האוכלוסיה מייחסת חשיבות רבה יותר למעשים חסרי משמעות לעומת הדברים החשובים והעמוקים יותר הקשורים בתרבות, מדע וחוכמה (בכלליות.)
אבל ככה העולם הזה בנוי. להתחקות אחרי תחומי עניין משותפים של רוב האנשים שקיימים.
דווקא בגלל זה, לדעתי, האנשים שמתבלטים יותר וראויים לתשומת לב הם אלה ה"יוצאי דופן" מבחינה מחשבתית ומבחינת תפיסה והעמקה בנושאים "דחויים" או "מוזרים" בעיניי כל השאר.
ככה שיום ההולדת שלך, לדעתי, כן ראוי לציון.
לסיום, מצטערת על החפירה ;)
תמשיך לכתוב, אשמח לקרוא עוד קטעים שלך ^_^
סופ"ש מקסים :)
נעמי.
את יודעת, הדרך לקרוא עוד קטעים שלי היא פשוט להסתכל על המשתמש שלי…
המון מזל טוב ;)
וכרגע הפכת את עצמך למישהו שאני אזכור תמיד, כי הבהרת כאן כמה דברים חשובים שלא אשכח. הנה לך, הצלחת דרך הכתיבה שלך להנציח את קיומך בזיכרונה של ילדה אנונימית :)
אמרת ושכחת, אני מניח.
גם האנשים ה"מוכרים" של ימינו הולכים להעלם בקרוב… זה זוהר שבא מהר וחזק ונעלם מהר- כמו סופר נובה. השמות שישארו איתנו לנצח, גם אם הם לאשגורים בפה ונאמרים בכל רגע, הם אותם שמות חשובים שהזכרת. כי בעוד מאה שנים, כשליידי גאגא כבר תהיה "פאסה", עדין יזכירו את הממציאים הגדולים. אולי לא כל יום, כל דקה, כל רגע, אבל יכירו בהם… יזכרו אותם. הם לא הלכו לאיבוד.
אחרת איך ייתכן שאנחנו זוכרים את תלס, שופן וואן גוך אבל אין כמעט לאף אחד מושג מי זאת מרלין מונרו? (שאגב חיה קרוב הרבה יותר לימינו…)
יום הולדת שמח;)
כמעט כל אדם שתשאלי ידע מי זו מרלין מונרו. והאמת שביחס לסלבריטיז אחרים היא עשתה די הרבה (טוב, לפחות היא אמרה כמה משפטים נחמדים)…
אוקי, מקבלת.
לא סותר את העובדה שיש המון סלבריטיז שנשכחו כך שהטענה שלי עדיין עומדת.
כמובן, ובכל זאת, גם הפרסום הרגעי הזה גדול יותר ממה שקיבלו רוב האנשים החשובים באמת בכל חייהם.
ואולי זה דבר חיובי?
התהילה הזאת הורסת אנשים לפעמים. בצורה עמוקה ופנימית…
אולי בעצם עדיף הכרה כללית וארוכה על פני "חיי הזוהר" של ימינו?
אולי, אבל אותה הכרה כללית וארוכה תקפה רק בחוגים מצומצמים מאוד…
דבר ראשון- מזל טוב!
דבר שני- לא ידעתי שאתה בן ארבע עשרה!
דבר שלישי- אני על הריצפה ממילי סיירוס חחח, ואתה דיי צודק! ואתה יודע מי זה סטן לי? כי לדעתי הוא אחד הגאונים!
דבר רביעי- האמת שממש כיף לדבר איתך (ובעיקר לריב איתך), אתה אולי אחד הבני אדם הכי מעניינים שיצא לי לדבר איתם, אני שמחה שיצא לי לרצוח את המקלדת בגללך. תמשיך להיות מרוגז, אבל רק קלות, עד 120!
1. כולם מכירים את סטן לי…
2. תודה רבה לך.
כן… לא כולם מכירים את סטן לי. רק רציתי להגיד, כי זה לא מובן מאליו (לצערי, כי הוא פשוט בן אדם גאון)
כולם מכירים את סטן לי. כולם.
חח טוב תגיד את זה לכל מי שאני מכירה כמעט. לא כל העולם מתעניין במה שסטן לי עושה, וזאת הסיבה שלא כולם מכירים אותו.
אני מודה שברוב טיפשותי לא ידעתי מי האנשים האלו, מצטערת (?)
אך אני מסכימה אם דעותייך. זו חברה דפוקה. איפה באמת ההכרה על העבודה הקשה? איפה לעזאזל?
ובהקשר למיילי סיירוס, כיום היא "מודל לחיקוי" לילדות בנות 13. זה לא נראה לי הגיוני. וכמו שציינת- "איפה ההגיון הבריא?!"
ודבר אחרון חביב- מזל טוב, עד 120 שנה (:
ומכיוון ששמעתי שאתה חובב חפירות, אני לא מצטערת על החפירה הזו. חרשתי על הקטעים שלך, ואני רק מחכה שתעלה קטע חדש:>
-אני מחכה לתגובה הרגזנית שלך.. ;)
מה??
עכשיו אני מרגישה מטומטמת במיוחד, מהסיבות הבאות:
1. ידעתי רק מי זה טיורינג, בגלל שהמציא את מבחן המחשבים שבודק האם אי אפשר להבחין בין בינה מלאכותית לאדם.
2. אתה קטן ממני. כלומר… אני בעשרים ואחת, שזה כלום, אבל זה מוזר לי. כלומר, יכולתי להיות חכמה כמוך.
3. במקום להתעסק בקטע שלך רק השוותי בינינו, וזו הסיבה העיקרית.
כי באותה מידה מיילי סיירוס יכלה להישאר האנה מונטנה בלונדינית, לוקאס יכל לעשות משהו אחר עם החיים שלו במקום לשחק בבובות ובטושים וסטיב ג'ובס יכל להיות איזה טכנאי או איש תכנות ולהסתפק בזה ומעולם לא היינו מגלים עליהם. ואולי יום אחד תכתוב ספר על כל הדברים האלה ותהפוך להיות האדם הכי מוערך בעולם, או שתחליט לאכול פיתה עם שוקולד במקום זה או משהו.
אני סולדת ממשפטים ארוכים, ובכל זאת כתבתי אחד. נמשיך למה שכתבת, בלי קשר נראה לעין.
ישנם הרבה שחקני תיאטרון שמודים כי ללא השתתפות בסרטים או תוכניות טלויזיה פופולאריות לא היו מוכרים בכלל לציבור הרחב. מצד שני, בעוד משחק באמת דורש הכרה מהקהל, אני לא חושבת שטיורינג למד מתמטיקה רק כדי שיכירו אותו. הוא רצה להגיע להישגים מרשימים עבור האנושות, או עבור עצמו, או סתם כי הוא התערב עם מישהו. אני לא יודעת. אם הוא השיג את המטרה שלו, אולי זה פחות משנה אם לא הכירו אותו.
בנוסף, זה גם עניין יחסי. אם להוריד בגדים וללקק דברים היה הדבר התרבותי ביותר בעולם אך שמור לחברה המשכילה בלבד, ואילו מתמטיקה פיסיקה וספרות היו נחשבים לדבר רדוד וזול אך מוכרים לקהל הרחב, ייתכן והם היו המוכרים יותר. מצד שני, או אז היית תוהה מדוע מיילי סיירוס אינה זוכה להכרה המגיעה לה.
מרוב כל הברברת הזו שכחתי להגיד מזל טוב ^^'
המשך להיות אינטלקטואל חביב ומוכשר או כל דבר אחר שתרצה.
נ.ב
עכשיו גרמת לי להסתקרן לגבי השניים האחרים. אני מניחה שאם הצלחת לגרום לפחות למישהי אחת לנסות להכיר אותם, בוודאי הצלחת לגרום לאחרים ללמוד דברים באין יודעין.
למה אני צריך לדעת מי זה טיורינג? אתה יודע כמה אנשים תרמו למדע ועשו דברים משמעותיים בכל תולדות האנושות? אנחנו מכירים את מי שרלוונטי לנו או את מי ששמענו עליו במקרה, או את מי שהיה יוצא דופן מיוצאי הדופן במקרה הטוב.
פוינטלס, במקרה הזה אתה ממש פוינטלס: המחשב שדרכו אתה כותב את התגובה הומצא בידי אותו טיורינג שלו אתה בז כל כך. העקרונות ההנדסיים שעליהם מתבסס המבנה בו אתה גר הומצאו במצריים לפני אלפי שנים, החשמל שצורך המחשב שלך תועל על ידי המצאות של אדיסון וטסלה: המדענים האלו רלוונטיים לך יותר מכל כוכב חולף שאתה יכול להעלות על דעתך.
מה שמצחיק זה שאתה חייב להשתמש בעוקצנות כדי לכפר על זה שאתה טועה. תנסה לא להתאמץ כל כך להיות צודק ותבין את מה שכותבים לך. לא אמרתי שטיורינג לא עשה משהו חשוב, אמרתי שמה שהוא עשה לא רלוונטי אליי. תחומי העניין שלי לא הובילו אותי לקרוא או ללמוד משהו שקשור אליו עד עכשיו (למרות שאני כן לומד תכנות, יכול להיות שאני הייתי פוגש בשם הזה בהמשך, יכול להיות שלא), לא פגשתי את השם שלו במיקריות והוא לא היה יוצא דופן מיוצאי הדופן (כמו ליאונרדו דה וינצ'י לדוגמה) לפחות לא באופן שמביא אותו להיות בדיבור היומיומי. לעומת זאת ידעתי מי זה איינשטיין לפני שהתעניינתי בפיזיקה, אני יודע מי זה ג'ון נאש כי תחומי העניין שלי הובילו אותי לקרוא דברים שקשורים אליו מבלי שידעתי מי הוא ואני יודע מי זה איניאסטה בגלל מקריות למרות שאין לי שום עניין בכדורגל.
תפסיק לנסות להגיד מה נכון ומה לא, טיורינג לא מוכר ע"י הרוב הגדול כי אצל הרוב הגדול הוא לא עונה על אף אחת משלוש הקטגוריות, ואין בזה שום דבר לא בסדר. זה לא הופך אותו לפחות חשוב וזה לא הופך אנשים ליותר רדודים, זאת חשיבה ילדותית לגמרי. באותה המידה שאני לא מכיר את טיורינג אתה לא מכיר אינספור אנשים שגם תרמו הרבה מאוד לאנושות במגוון נושאים, והם לא פחות חשובים.
אם ההתחביבים שלך כוללים כל דבר שקשור למחשב, אתה בסופו של דבר תגיע אל טיורינג. הוא היה אחד הממטיקאים המבריקים ביותר אי פעם, אז מבין יוצאי הדופן הוא בלי ספק היה יוצא דופן (שלא לדבר על הסיפור המדהים שלו). אם הטענה שלך נכונה, תסביר לי בבקשה למה אנשים מכירים את איינשטיין (שהוא בלי ספק היה יוצא דופן מבין יוצאי הדופן אבל הוא רלוונטי רק לאיראנים ולתושבי דימונה). אני, למרבה צערי, רק בן אדם, ולכן התרכתי יותר בלמידת פועלם של האנשים הללו מאשר באנשים עצמם (ואגב, קצת קשה למצוא אדם אם אתה לא יודע את מי לחפש או על הקיום שלו מלכתחילה).ולא אמרתי שזה הופך אנשים ליותר רדודים, זה פשוט מרגיש לי מטומטם שכל ילד יודע מי זו ליידי גאגא אבל אף אחד לא יודע מי היה רוברט אופנהיימר. לסיכום, העוקצנות שלי לא משנה דבר: כך או כך, אתה עדיין פוינטלס.
אוקיי, אז בסופו של דבר אני אגיע אל טיורינג. מה ז"א להסביר לך למה אנשים מכירים את איינשטיין? לא אמרתי שכדי שיכירו מישהו הוא צריך לענות על שלוש הקטגוריות, איינשטיין לא רלוונטי ממש לילד קטן רנדומלי במדינת ישראל אבל הוא בכל זאת יכיר אותו כי הוא כן יוצא דופן מיוצאי הדופן. מה יש כאן להסביר?
יש לך אפילו סיבה אחת טובה לתת לי למה אנשים צריכים לדעת מי זה רוברט אופנהיימר?
המשפט האחרון שכתבת מצלצל נחמד אבל אין בו לא היגיון ולא הקשר אז אני אניח שזאת הייתה הדרך שלך לתת לעצמך כיף.
רוברט אופנהיימר הפך את החלום הטוב של איינשטיין למציאות מסויטת. הוא רלוונטי בדיוק כמו אינשטיין לאנשים בנקודה הזאת, ובכל זאת מוכר הרבה פחות מאיינשטיין, אף על פי שאנשים שעשו דברים רעים בדרך כלל זוכרים טוב יותר. טיורינג היה יוצא דופן מיוצאי הדופן, הוא רלוונטי לרוב האנשים הרבה יותר מאשר אינשטיין ובכל זאת אף אחד לא מכיר אותו. וזה נכון, אני נהנה להמציא משפטים קטנים כאלה. אבל המשפט הזה נכון, כי אין לך קייס כאן.
אופנהיימר יצר את הנשק החזק ביותר בהיסטוריה ואיינשטיין שינה את פני הפיזיקה, אין מדד למי יותר יוצא דופן אבל העובדות מדברות בעד עצמן, איינשטיין נמצא בדיבור היומיומי ואופנהיימר לא.
לא אמרתי שאיינשטיין רלוונטי אז אז פשוט זרקת משפט לא קשור לאוויר. לא, זה שאופנהיימר הוא אבי פצצת האטום לא הופך אותו לרלוונטי לאדם ממוצע. אני מפסיק את הויכוח כי אתה ממש מתאמץ לא להבין את מה שאני כותב, זה כאילו שאתה אתה מוצא איזה טענה שנשמעת לך טוב וכותב אותה בלי קשר למה שמדברים איתך.
קודם כל, מזל טוב!
דבר שני, למה שנתעניין באנשים אלו? האדם מטבעו הוא אנוכי ודואג לעצמו ולא אכפת לו מאחרים, אז מה הסיבה שיהיה לי אכפת ממי שהזכרת שם?
וכמובן, מיילי סיירוס, היא רק ניסתה לצאת מתדמית הילדה הטובה של ערוץ דיסני. ובעולם המתקדם שלנו שערוריות זוכרים.
עצוב כמה שזה נכון :-\
למה לא אכפת לך ממי שעשה בעבורך המון, אבל כן אכפת לך ממי שלא עשה עבורך דבר? הטיעון שלך לא עומד במבחן המציאות. הדבר הנכון היחיד מטיעוני הנגד שנאמרו כאן הוא ששערוריות זוכרים. זה נכון בלי ספק.
מה שמוזר לי הוא שאף אחד מכם לא הבין את החלק המצחיק בסיפור שלי: לא שמתם לב שכל הטקסט התחיל בדיבורים על יום ההולדת שלי והסתיים בהתלהמות על החברה, כי כולכם פשוט התעלמתם באלגנטיות מהתמונה המלאה. אפילו ציינתי בסוף שהבנתי שהסיפור איבד את הקוהרנטיות (לכידות) שלו ולכן אני אפסיק אותו (אם כי המחסור בקוהרנטיות היה כל הפואנטה של הסיפור הזה).
קודם כל ולפני הכל מזל טוב.
והאמת שאני חייב לציין שאתה צודק, למרות שאתה בחור שאוהב להתווכח על הכל אתה צודק בעניין הזה. החברה הזאת באמת השתנתה והדרדרה, מסביב כבר לא תראה אנשים נורמאליים יותר, העתיד שינה את כולנו :(
אבל מה כן ? יש בה גם צדדים טובים, למשל בתאריך שלך נולדו המון אנשים חשובים שכן שינו את העולם, זה שהגענו למצב שאף אחד לא בא לשנות משהו זה עצוב אבל חשוב להסתכל על זה בדרך שכן אפשר להתייחס אלייה שיהיה שינוי, אם לטובה או לרעה ? אני לא הבן אדם.
המסרים בקטע הזה יפים, למרות שהקשר ביניהם רופף (מה שאתה כפי הנראה מודע לו). נראה שפשוט ישבת וכתבת את מה שעלה לך לראש באותו הרגע בלי שתכננת איזה מסר אתה רוצה להעביר ואני חייב להגיד לך שזה יצא נהדר.
נ.ב. יומולדת שמייח (בהנחה שלא עבדת פה על כולם). ואני אישית חוגג את יום ההולדת שלי כי מבחינתי, זהו היום בו נברא היקום. זהו היום בו התחלתי לחשוב (למרות שגם לפני כן הייתי מסוגל למה שאפשר להגדיר כחשיבה, אבל אולי לא על פי דקארט, ובעצם גם ביום בו נולדתי לא נראה לי שהייתי בעל חשיבה תודעתית ממש, אבל בכול אופן, היום הזה הוא סמלי להיווצרי ולהיווצרו של היקום כולו בתודעתי.) אני חוגג את היום הזה כי בכול דבר שחושי וניסיוני לימדו אותי, אני יכול להטיל ספק, ואני אדם ספקן, אז בעייני שום דבר ממה שאני חש או מתנסה בו בכול דרך אינו קיים. רק בדבר אחד אין לי ספק והוא הקיום שלי עצמי. האמת הבלתי מעורערת היחידה הזאת, שהתממשה לפני כתשע עשרה שנה פחות חודשיים, היא הדבר היחיד שהוא בעל חשיבות עלי אדמות, כי היא הדבר היחיד שבאמת ובתמים קיים (לפחות עבורי, אבל שוב, אני יוצא מנקודת הנחה שרק אני קיים). אני חושב משמע אני קיים – אני ולא אתם ולא שום דבר אחר – רק אני. וכול אדם ביקום חוגג את היום הזה כי הוא מרגיש שהוא נכון עבורו. וזו לא אנוכיות זה סוליפיזם ספקני ובריא.
דבר ראשון אני חייבת להגיד לך שעכשיו ראיתי את התגובה שלך ש"אף אחד לא שם לב לתמונה המלאה…" האמת שאני שמתי לב לתמונה המלאה, אני תמיד רואה את התמונה המלאה בראש בקשר להכל, אבל החברה שמסביבי וגם אני לימגו אותי להתעלם מהתמונה המלאה או פשוט לא לציין שאני ראיתי אותה כי אם אני אומרת את התמונה המלאה אנשים שלא רואים אותה צוחקים ואומרים "איך הגעת?" או "מה פתאום!…" אז פשוט בחרתי לא להזכיר את הצד הזה בתגובה שלי, וכשחושבים על זה… זה עוד קטע דפוק בחברה שלנו, למה אנחנו צוחקים על מישהו שרואה את מה שאנחנו לא יכולים לראות???
סטיבן , מזל טוב !
אני חייבת להסכים עם דניאל, זה באמת נראה כאלו ישבת וכתבת את כל מה שעלה לך לראש באותו הרגע, וזה אכן נהדר !(:
אני מסכימה איתך לגמרי, אין לי דיי מילים כדי לתאר כמה אני שונאת את תרבות הסלבריטי.
החברה שלנו אכן דפוקה, אבל אם תסתכל על התמונה הכללית באמת, תגיע למסקנה שזה לא משנה את מי זוכרים, בסופו של דבר כולנו נשקע אל תהומות הנשייה. (כן, גם קים קרדאשיאן, עד כמה שזה נראה לא אפשרי)
היי! כולנו נרד לתהום הנשייה זה המוטו שלי!!! ><