חיוך יפה

היה לו חיוך יפה, מהסוג השובב, זה שגורם לכם רצון לחייך, אך גם לתהות מה הוא יעשה הלאה.
העיניים שלו, הן יכלו להטביע אתכם בזיכרונות שלא ידעתם שקיימים, הם יכולים להיות טובים או רעים, הכול תלוי במצב רוחו.
היו לו שפתיים מדהימות, משוטטות, ודורשות הבטחות שלא בטוח שאוכל להבטיח.
ובעיקר, היה לו לב מושלם, גדול ורחב, יודע מתי לאהוב ומתי לנחם, אך לצערי, לפעמים מוחו לא נתן ללב למלא את תפקידו, ובכך מנע מכל-כך הרבה אנשים להכיר את האדם הנפלא שהוא.
הוא היה הכל עבורי, אתם יודעים,חבל רק שהוא לא ידע שאני קיימת.
טוב, אם לומר את האמת, אני כנראה מגזימה, הוא ידע מי אני, אך הוא ידע זאת רק כאשר היה צריך טובה, או כאשר היה משועמם, ולמרות שבעבר זה הספיק לי, אני לא חושבת שאני יכולה להמשיך כך יותר, אני לא יכולה להיות סתם עוד אחת מעדת המעריצות שלו, אני רוצה לדעת שאני חשובה לו, או לדעת שאני לא חשובה לו כלל ושאני יכולה לשכוח אותו.
אך לצערי, הוא ידע שברגע שהוא יענה לי תשובה חד משמעית אני אעזוב ולא אחזור, לכן הוא החליט שהוא לא יומר או יעשה דבר, הוא פשוט ימשיך להשיב לי בתשובות מעורפלות בתקווה שלא יימאס לי, אך אם לומר את האמת, כבר נמאס, לי, נמאס לי מזמן\ ואנ יחושבת שזה הזמן להשאיר אותו מאחור.
הבעיה היא, שאני פשוט לא יודעת איך זה ייסתיים, האם אני באמת אוכל לשכוח אותו, או שאני רק אדחה את חזרתי בתקווה שהחזרה תהיה פחות מביחה אם אחכה מעט.
טוב, אם לומר את האמת, דבר מזה לא חשוב כבר, אני פשוט רוצה להשאיר את כל זה מאחור, ואני חוששת שאם לא אעשה את זה עכשיו, אני לא אוכל להיפתר ממנו יותר לעולם.