חיים על העץ

"נו באמת ונסה תרדי ותספרי לי מה קרה! את לא תישארי שם לנצח!" קראה אמא.
"נראה אותך מורידה אותי!" עניתי לאמא, לא רציתי שאמא תדע שהלכתי מכות עם אמליה טופסן המפונקת הזאת על הייתי יורדת מהעץ עם לא היה לי פנס בעין בגללה, לפחות היא יצאה מבית הספר ישר לבית חולים, הגיע לה…
"את רוצה שאני אחזור על זה? באמת ונסה את מתנהגת כמו תינוקת! רדי מיד ובואי לאכול!" אמא חזרה בדבריה.
"לא רוצה אמא פשוט תעזבי אותי!"
שמעתי את אבא מתקרב וידעתי שיהיו צעקות. אמא ואבא כול היום רבים בבוקר עד הערב ולי תמיד נמאס מהצרחות המיותרות שלהם!
"למה את לא יורדת?" אבא שאל.
"נו גרג אתה לא מבין שהיא מסתירה מימנו משהו!" אמא ענתה.
"טוב חכי אני אביא סולם," אבא שם את ידו על הכתף של אמא. "בסופו של דבר את תרדי!" אבא אמר והלך להביא סולם.
"אמא לכו מפה כבר!"
"לא ונסה! הפעם את לא תתחמקי מיזה!" אמא אמרה לי.
"מצאתי! מצאתי!" אבא צעק והביא סולם מהצד השני של החצר, הוא הניף את הסולם לכיוון העץ כדאי שהוא אוכל לתפס אליי.
"לא אבא, די תרד!" צרחתי לו.
"נו באמת ונסה את ממש מגזימה!" אבא אמר והמשיך לתפס. אבא תיפס עד שראה את פרצופי ואת הפנס בעין.
"נו…" חיכה אבא לתשובה.
"אמליה טופסן בסדר? סיפור ארוך" אמרתי לאבא וירדתי מהעץ לבדי.
"רוצה שנדבר עם המורה?" אבא שאל תוך כדאי שירד מהסולם.
"לא, פשוט… אני אלך לחדר. תמיד עצבן אותי שאמא ואבא הורידו אותי מהמקום שהכי טוב לי… העץ… שם אני יכולה להתבודד ולכתוב ביומן ההרפתקאות! אני מתחננת על המסע הגדול מכולם! אסע לדרום העיר! יום אחד אהיה שם עם נינה ורק שתינו ליומים שלמים! ויהיה לנו חופש מהדאגות! ואף אחד לא יפריע לנו! הכעס שווה את זה.. אף פעם לא הייתי בדרום העיר! שמעתי שזה המקום הכי טוב בעולם! והרבה גנבים שאפשר לתפוס… בכיתה ד' תפסתי ילד מי בית הספר מוכר לחבר שלו כדורים לרובה!
קצת חופש מהלימודים לא יזיק… לטייל ולגלות את העולם הרבה יותר שווה ומעניין! סופסוף העשה את הטייול לדרום העיר ואולי אחר כך מזרחה! אני כבר מוכנה להרפתקאה!