חנות העתיקות של בנט

אני עדיין זוכר את המקום בו ראיתי אותה לראשונה, זו הייתה חנות קטנה, ממוקמת בין כל-כך הרבה חנויות שרוב האנשים אפילו לא שמים לב אליה.
היא לא הייתה מיוחדת במיוחד, לפחות לא כלפי חוץ, אבל ברגע שאתם נכנסים פנימה, אתם מבינים כי הקנקן מטעה לפעמים.
החנות הייתה מלאה בהכל, ותאמינו לי, אני ערכתי בדיקה של זה, אין דבר שלא תוכלו למצוא שם, בחנות העתיקות של בנט.
נכון, מבחוץ, המקום לא מרשים, קצת אפרורי ומעט לא ברור מה החנות העלובה למראה הזו עושה באמצע מתחם קניות כמו זה, אבל ברגע שאתם נכנסים פנימה אתם לא זוכרים דבר מאלו, אתם פשוט רוצים להמשיך להסתובב שם לנצח. כאשר אתם כנסים לחנות הזו, יש ידיעה מסויימת באוויר, שאם תטיילו בחנות הזו מספיק זמן תוכלו למצוא את מה שאתם צריכים, בין אם זה מטרייה פשוטה, קיא של חד-קרן או התמימות האבודה שלכם.
אם לומר לכם את האמת, כאשר נכנסתי לשם, הייתי בטוחה שאין דבר שאני צריך, הרי הייתי מסודר כמעט לחלוטין. הדבר היחיד הוא שהייתי יותר בודד משהייתי מוכן להודות, ולמרות שהחנות לא מכרה בחורות יפהפיות בהנחה, היא בהחלט החזיקה בחורה די מדהימה כעובדת.
היא הייתה כל מה שאי-פעם חשבתי שארצה, היא הייתה יפה, אולי לא בדרך המסורתית, אך היא בהחלט הייתה יפה בעיני, היא הייתה מצחיקה, אולהים עדיין יש ימים שבהם אני לא מצליח להרים את עצמי מהרצפה אחרי שאני נזכר באחת מהבדיחות המטומטמות שלה, היא הייתה אחת החברות הכי טובות שלי בסופו של דבר, חבל רק שזה לא היה יכול להימשך לנצח.
אחרי שזה נגמר בינינו, הייתה תקופה שהייתי כל-כך אומלל שלא ראיתי סיבה לקום מהמיטה, וכאשר המשכתי בחיי בסופו של דבר, העמדתי פנים ששכחתי ממנה, אך לעזאזל, לעולם לא אוכל לשכוח אותה. האמת היא, שהיא הדבר היחיד שאני לעולם לא שוכח, אפילו בלילות מלאי אלכוהול וסמים. יש ימים שבהם אני לא מצליח להיזכר בשמי, אך שמה עדיין נמצא על שפתיי.
אני כל-כך נואש לאבד את הזיכרון שלה, אך בכל זאת ממשיך לחזור אל חנות העתיקות ההיא, כאילו מקווה שאוכל למצוא אותה בפעם השנייה, שהפעם אוכל למצוא אותה ולא לאבד אותה לנצח.