Wings
וירבוז מזניב: חסר תקווה אך לא חסר ישע

יותר מקעקוע

Wings 13/02/2017 648 צפיות אין תגובות
וירבוז מזניב: חסר תקווה אך לא חסר ישע

אני יושבת על הכיסא ובוהה במכונת הקעקוע נע על עורי. מפעם לפעם המקעקע ממשיך לשאול אם כואב לי, אך אני פשוט מנענעת את ראשי לשלילה ומחייכת לעברו. כבר זמן מה שאני לא מרגישה כאב, הגרסה הרשמית היא שקצות העצבים שלי נפגעו בהרפקה ההיא שהייתה לי בסיביר, אבל אם תשאלו את החברים שלי או את ההורים שלי, הם יענו לכם מיד שפשוט אין לי אפילו גרם אחד מיותר של תשומת לב בשביל לבזבז על דברים מיותרים כמו כאב, הרי יש עוד כל-כך הרבה חידות שצריך לפתור והרפתקאות לתכנן!
אני מניחה שאני אוהבת את הדרך בה הם רואים אותי, שאיכשהו זה מדרבן אותי בחיי אפילו כאשר אני עייפה, כאובה ועומדת למות בסערת שלגים.
"אני יודע שזאת יכולה להיות שאלה אישית מידי אז אני אבין אם לא תרצי לענות לי- " המקעקע מעביר יד עצבנית בשערו לפני שהוא ממשיך בדבריו." -אבל מה המשמעות של כל אלו?" הוא מצביע על עשרות הקעקועים שלי ואני פשוט צוחקת, יש מאחורי הקעקועים האלו יותר סיפורים מאשר השנים שנשארו לי לחיות.
אני מבינה את הסקרנות שלו, זה לא הקעקוע הראשון שאני עושה אצלו, ולמרות שהקעקועים שלי מתמזגים לרוב בהרמוניה מוזרה, הם בהחלט שונים אחד את השני ומושכים שאלות, אני רק לא מבינה למה הוא החליט לשאול רק עכשיו.
"אתה מצפה למשמעות אחת משותפת או שאתה רוצה לשמוע על הסיפור של כל אחד ואחד מהם?" אני שואלת בנימה מתבדחת כאשר הוא חוזר לעבוד על הקעקוע האחרון שלי. אני לא יכולה שלא להתפעל מהכישרון שלו, הוא לקח את הציור הפשוט שלי, והפיח חיים בפרחים. זאת אומרת, הם עדיין לא יותר ממספר קווים על העור שלי, אך אני כבר בהחלט יכולה לראות את הפוטנציאל שלהם. למען האמת, הפרחים האלו לא ברורים גם בחיים האמיתיים כך שאין ממש צורך לנסות לגרום להם להיראות כמו משהו שניתן לפענוח. מה גם שכל הקעקועים האלו הם בשבילי ואני ממש לא בחרתי בפרחים האלו בגלל שהם יפים, אני בחרתי בהם בגלל שהמשמעות שלהם הזכירה לי את עצמי, ולכן לא שינה לי אם מישהו יזהה אותם או לא, הם פשוט היו שם בשביל לגרום לי להרגיש כמו עצמי.
"משמעות משותפת." הוא אומר בסופו של דבר, וזה מעלה חיוך משונה על פניי, לאנשים מעולם לא היה כוח לסיפורים ארוכים, ואני מניחה שמקועקע לי על המצח שאני סיפור אחד ארוך, ככה שאפילו כאשר אנשים כבר שואלים, הם מנסים לקצר אותי לתוך דבר מה פשוט וקל, אבל זה לא מה שאני ואני לא מבינה למה הם מתעסקים עם דברים שהם לא רוצים בכלל לדעת. חשבתי בהתחלה שהוא שונה מהם, שאולי הוא באמת ובתמים רוצה לדעת, אך נראה שהוא רק מנסה למלא את החלל הריק בחדר.
"המשמעות המשותפת שלהם, היא אני." אני משחקת בקצוות שיער בזמן שאני תוהה האם עליי פשוט להשאיר את זה כמו שזה, או שעליי להמשיך ולדבר.
"היה אפשר לחשוב שאתה כמקעקע תבין את זה יותר טוב מכל אחד." אני לא חושבת שאני אחזור אליו יותר, זאת אומרת, נכון, הוא היה אחד המקעקעים היחידים שהייתי אצלם יותר פעם אחת, אך השיחה שלנו כבר השאירה טעם חמוץ בפי ולפתע אני לא יכולה למצוא יותר מידי סיבות לחזור לפה. הוא לא אומר עוד דבר עד שהוא מסיים את הקעקוע שלי, למען האמת גם אז הוא לא אומר הרבה, רק מציע לי להסתכל על הקעקוע ואומר שהוא מקווה שאני אוהב אותו. כאשר אני מביטה בירכי ורואה את הקעקוע, אני לא יכולה שלא לחשוב שהייתי עוקצנית שלא לצורך איתו. הוא בטח פשוט ניסה לנהל שיחת חולין איתי, משהו בשביל להפיג את הדממה בחדר, אבל כמו שכבר אמרתי אין לי יותר מידי ריכוז מלכתחילה ובהחלט לא התכוונתי לבזבז את המעט שהיה לי על דבר שטותי כמו זה.
אני מחייכת אליו קלות ונותת לתחושה המוכרת לעטוף אותי. אני תמיד מרגישה שלמה יותר לאחר כל קעקוע כאילו, קיבלתי עוד חלק קטן מעצמי. אני לא יכולה שלא לתהות אם יום אחד אני אקום אחרי קעקוע וארגיש באמת ובתמים שלמה עם עצמי ולמרות שאני מפקפקת בזה, אני ממש מקווה שזה יקרה מתישהו.
"בסופו של היום, הקעקועים האלו מספרים את הסיפורים שאני לא יכולה לספר." לוקח לי רגע להבין שאמרתי את הדברים האלו בקול, אך כאשר אני מבינה שהוא שמע אותם אני מחייכת לעברו ועוזבת את מקום. אני תוהה לרגע כיצד הוא יזכור אותי או אם הוא יזכור אותי בכלל, אך לאחר רגע דעתי מוסחת ומוחי עובר אל הנושא הבא.
אני מניחה שהראש שלי פשוט החליט שהגיע הזמן לחשוב על ההרפתקה הבא ולא אל דבר שאני כבר לא יכולה לשנות.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך