לאהוב אותו: פרק ראשון

Wings 29/10/2015 585 צפיות 2 תגובות

"שלום, יקירתי." הוא אומר וזרועו מוצאת את מקומה על כתפי, זו הרגשה נפלא להיות כל-כך קרובה אליו, אך זו גם הרגשה נוראית, כמו להיות הרבה יותר מידי קרובה לשמש.
"מה אתה רוצה?" אני שואלת בזמן שאני מעיפה את ידו מעליי, לא באמת רציתי לעשות את זה אך פחדתי שאם היא תישאר שם לעוד זמן מה אני עשויה לסבול מכוויות.
אני רוצה להישאר בדיוק פה, אני רוצה להישאר ברגע הזה לנצח, כאשר זה רק שנינו ודבר לא מפריע לנו, אנחנו לא צריכים להיות יותר קרובים מאשר ברגע הזה ואנחנו אפילו לא חייבים לדבר, אני פשוט רוצה להישאר קרובה אליו.
"תסתכלי עליי." הוא אומר, אך זו אינה בקשה , זו הייתה דרישה, אך אני מניחה שהוא מעולם לא למד לבקש דברים, יצורים כמוהו מעולם לא היו צריכים ללמוד דברים פעוטים כמו זה.
"למה לי?" אני שואלת בזמן שאני ממשיכה ללכת, אני יודעת שאני מותחת את הגבול איתו כרגע אבל באמת שאין לי כוח אליו כרגע במיוחד לא אחרי היום החרא שהיה לי היום.
הרבה יותר מידי דברים השתבשו היום, והדבר היחיד שחסר לי הוא שברגע שאני אגיע הביתה יתחילו לצרוח עליי בגלל שהפרתי את הכללים, ולכן אני חייבת לשמור מרחק ממנו.
הוא עוקף אותי לפתע ואני נאלצת לעצור במהירות אחרת אתקע בו, ולמרות שאני בהחלט רוצה להיות קרובה יותר אל הקוביות שלו, אני מפחדת שאין לי שום כוונה להיכנס בקיר לבנים, לא היום וכנראה שלעולם לא.
"למה את ממשיכה להתחמק ממני?" הוא שואל, ומבטו היה מבולבל, אנ לא יודעת מה מבלבל אותו פה כל-כך, הוא הרי אל, הוא אמור להיות כל יודע, כל יכול, אך אולי אלו רק אגדות, אולי אלים הם כמו אנשים רגילים.
זה הגיוני האמת, אולי הדבר היחיד שמבדיל אותם מאיתנו אלו חיי האלמוות שלהם, אולי חוץ מזה הם בדיוק כמונו, אני חייבת להודות שלרגע אחד אני כמעט מאמינה לעצמי, אך ברגע הבא מבטי פוגש במבטו, ואני מבינה שאני פשוט משלה את עצמי.
נערים הם לעולם לא אגדות, וברור שאלים כמוהו מעולם לא היו אנשים, הם היו מושלמים מידי, הם נראו כאילו הם פוסלו ולא נולדו, הם קרים מכדי להיות אנושיים, וזה היה מטומטם מצידי לחשוב אפילו לרגע שהוא עשוי להיות כמו כל אדם אחר.
"אתה יודע שהן לא אוהבות את זה שאנחנו מסתובבים יחד." אני אומרת, אך שנינו יודעים שזו לא תשובה אמיתית, שזו בסך הכל התחמקות מהשאלה שלו.
"למי אכפת ממה שהן חושבות?"הוא שאול, ומנסה לתפוס את מבטי פעם נוספת. ברגע בו עינינו נפגשות שוב אני כמעט מתחילה לצחוק.
זה מוזר, אני מרגישה כאילו אני לא יכולה לנשום כאשר אני רחוקה ממנו, זה כאילו שאני עוצרת את נשמתי ברגע בו אנחנו נפרדים בסוף היום, אך מה שאפילו יותר מגוחך, זו העובדה שאני נכנסת לפניקה כאשר אנחנו יחד, הדופק שלי משתולל והמחשבות שלי ממשיכות לברוח ממני.
"לי אכפת ממה שהן חושבות," אני עונה לו וחלפת על פניו לפני שאאבד את קו המחשבה שלי שוב."אבל מצד שני, אתה לא גר איתן אז ברור שלך לא אכפת." אני מוסיפה אך לא מביטה לעברו, פוחדת שאם אביט בעיניו עוד פעם אחת הוא עשוי לשכנע אותי לעשות משהו, אני יודעת שגם מגעו יכול לעשות זאת, ובגלל זה אני גם שומרת על מרחק מסויים ממנו.
"ברור שאכפת לי," הוא אומר לי ותופס בידי, לעזאזל, זה בדיוק מה שהיה חסר לי עכשיו, הדבר היחיד שיגרום למצב להיות יותר גרוע היא אם ארים את מבטי אליו."אני הרי אוהב אותך." הוא מוסיף ומושך אותי אל תוך חיבוקו המחנם, ואני מרגישה איך הוא מפיל את כל החומות והמכשולים שלי, אט-אט בסבלנות האינסופית שלו.
"לפעמים אני לא יכולה שלא לתהות אם אתה בכלל יודע איך להאהוב." אני אומרת, אני יודעת שלא הייתי צריכה להגיד את זה, אך הצלחתי להבין את זה רגע אחד מאוחר מידי, שנייה אחרי שהמשפט עזב את שפתיי.
אני בטוחה שהוא יכעס עליי, אלים לעולם לא אוהבים כאשר אנחנו בני האנוש הקטנים והחלשים מטילים בהם ספק, במיוחד לא בנושאים כמו זה.
אני נשארת קפואה בתוך חיבוקו החמים, מחכה לתגובתו, אני יודעת שאוכל להתמודד עם כל מה שיאמר או יעשה עכשיו, אך ברגע שהוא התחיל לדבר, הבנתי שאני לעולם לא אוכל להיות בטוחה לחלוטין, לפחות לא איתו.
"כשאני חושב עלייך, אני חושב על העתיד," הוא אומר לי ומניח את סנטרו על קודקודי."כשאני רואה אותך, אני רוצה להישאר ברגע הוא לנצח," הוא מוסיף ומהדק את חיבוקו סביבי."אני מתגעגע אלייך בכל רגע בו אנחנו לא יחד, ומרגיש כאילו אני לא יכול לנשום כאשר את מתעלמת ממני," אני מרגישה כמעט כאילו אני נשרפת, אך דבר לא יגרום לי לעזוב את חיבוקו, לא עכשיו."אם זו לא הכוונה של אהבה, אז אני כנראה באמת לא יודע מהי אהבה."


תגובות (2)

זה מהמם!

30/10/2015 01:17

הוא אל? יש לזה המשך? גם אם אין תכתבי לזה המשך.

30/10/2015 01:24
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך