ללא אנושיות

האם תהיתם פעם איך הם הופכים אנשים לחיילים?
התשובה לכך תהיה לאט ובזהירות.
הם אוספו אותנו מכל רחבי המדינה, דוחפים אותנו יחד ללא התחשבות בשוני שלנו, הם הופכים אותנו מיחידים לקבוצה, והם משכיחים מאיתנו כל דבר שאינו שימושי להם.
הם לימדו אותנו להשתמש ברובים, כוח ואכזריות ושיכנעו אותנו שאנחנו נמצאים בצד הנכון של ההיסטוריה כאשר אנחנו עושים שימוש בידע הזה.
הם קרעו לנו את הלב מהחזה ואמרו שזה לטובתינו.
הם שלחו ידיים אל תוך החזה שלנו, ריסקן את הצלעות שאמורות להגן עלינו, הוציאו את האוויר מהריאות המסכנות שלנו, והשאירו שדה קרב מדמם, בדיוק כמו שהם לימדו אותנו לעשות.
הם משאירים אותנו לדמם על הרצפה בידיעה שזה עשוי להרוג אותנו, אבל לא אכפת להם בגלל שהם יודעים שרק החזקים שורדים והם לא צריכים חוליות חלשות.
אנחנו מניחים שזאת הייתה הטעות הכי גדולה שלהם בגלל שהלב שמחליף את התלוש, לא רק קשה ואכזרי יותר, כמו שהם קיוו שהוא יהיה, הוא גם אינו יודע להבדיל בין חבר ואויב, לא שהם היו אי פעם משהו חוץ מאויבים.
אנחנו לא יכולים שלא לצחוק כאשר אנחנו מגלים שהם באמת ובתמים הופתעו שבגדנו בהם.
הם חשבו שהעובדה שהם הפכו אותנו לחיילים תהפוך אותנו לנאמנים, אבל ברגע שהם לקחו מאיתנו את האנושיות שלנו, לא נשארה לנו סיבה להמשיך ולהקשיב להם.
הם הפכו אותנו לקבוצה, ועכשיו שום דבר חוץ מזה לא משנה לנו.
השתמשנו בכל מה שהם לימדו אותנו והשארנו מאחורינו שביל דם, כל זאת בלי שנהרוג אף אחד.
אנחנו שברנו צלעות וריסקנו עמודי שדרה, דרכנו עליהם וירקנו בפניהם, דאגנו שהם ישקשקו בפחד מפנינו בשביל שאיש לעולם לא יחפש אותנו יותר.
שימשנו כנשקים במשך זמן רב מידי ואנחנו לא התכוונו להיות כאלו יותר, רצינו את החיים שלנו בחזרה ואם לא יכולנו לקבל את זה, לפחות רצנו למות בשקט.