לספור כוכבים

פעם ניסיתי לספור את הכוכבים. זה בעצם לא היה כל-כך מסובך בהתחשב בזיהום האור של עיר מגוריי; גם חצי שעה אחרי מוצאי-שבת רואים בקושי שניים. רק מאוחר יותר גיליתי שבעצם אמורים להיות הרבה, הרבה יותר.

אבל גם אם ניתן לכל-אחד מהכוכבים שם, לא באמת יהיה אכפת לנו מכולם. אולי מהעגלה הקטנה והעגלה הקטנה נתלהב קצת כשנמצא אותם, אולי גם מאוריון (למרות חלק ניכר מהעולם לא בדיוק יודע מה זה אומר, גם אם שמע את המושג הזה מתי-שהוא); אבל זה כבר בגדר תחביב ולא באמת חשיבות של ממש.

ומה עם כוכב הצפון? הוא די שימושי. אולי קצת פחות כשלכולם יש מצפן, בין דיגיטלי ובין "מיושן". ומה עם סיריוס? די קשה לפספס אותו. או שאולי בעוד כמה שנים אור פנסי הרחוב המסנוור יצליח להחשיך גם אותו?

עם אפס תשובות לכל השאלות האלו, מסקנה אחת הסקתי, שככל שאנחנו מרוכזים בעצמנו ובכוכב הלכת הזעיר שלנו,אנחנו מסתכלים פחות ופחות למטה. עד שאולי בכלל לא נראה עוד כוכבים.