מכבה .מכבה את הכל .

ואז את מכבה , שקט עכשיו -לא שומעים שום רעש , שקט בחדר , שקט בלב .
אבל הראש ממשיך לצעוק , הוא צועק את הצעקות שלך , את אלה שאת לא מצליחה לצרוח .
את מכבה אותו ואת לא זוכרת איך מדליקים.
את אומרת שאת מתמודדת אבל זו לא התמודדות זה בריחה, וכולם אוהבים לברוח , אבל אולי זה קצת רחוק מידי מהמטרה .
אולי תהיי שלמה תאמיני במה שאת אומרת שאת מושלמת , ושאת שווה.
תאמיני שיש דרכים אחרות ואולי את באמת חזקה .
אני דואגת לך , אני לא אוהבת לדאוג הלב שלי נקרע לשניים והראש לא מפסיק לחשוב .
אני שומעת את הצעקות שלך עד לכאן הם חותכות את הלב שלי וקורעות את הריאות .
אז אני שולחת ״תהיי חזקה קטנה״ אבל יודעת שאת תשברי בסוף כמו כל ילדה קטנה.
אז תכבי אותו ,תכבי את הפלאפון ואת הלב ואת הרעש מסביב , תכבי את העולם ואת הכאב אבל הצעקות בראש שלך ימשיכו בשלהם הם לא יפסיקו לשגע את הנחת שלך , הם לא יתנו לך מנוח , ״תהיי חזקה ״אני לוחשת, נושמת נשימה עמוקה ומקווה שיהיה בסדר. עד לכיבוי הבא .