מקום טוב יותר

אני הולכת ברחוב מלא אנשים,
יורד גשם שוטף וכולי ספוגה,
אני מנסה להגיע למקום מפלט,
אני צריכה להגיע למקום ריק לחשוב בו.

אני לא יכולה לראות דבר או לשמוע דבר,
אני כולי לבדי עם מחשבותיי,
אני עם כל מה שאמרו לי כל הזמן,
אני הולכת,רצה,עם כל מה ששמעתי כל חיי.

'את לא מיוחדת או חשובה לאף אחד,
את סתם טרחה לעולם הזה,
את סתם דבר חסר אחריות או שימוש,
אין טעם בך בעולם הזה.'

אני לא מחזיקה את עצמי ומתחילה לבכות,
לאף אחד לא אכפת,
לאף אחד לא אכפת מנערה שהתחילה לבכות בגשם,
כאילו ששמים לב לזה.

אני ממשיכה ללכת בגשם כשמחשבות מציפות את כל גופי,
אני מתחילה לרוץ כבר כדי להגיע למקומי הטוב,
אני דוחפת את כל האנשים שסביבה,
אני קצת מועדת אך ממשיכה לרוץ.

'את לא יכולה לעשות דבר בעולם הזה חוץ מלהזיק,
אולי תהפכי כבר לפגר,
תפסיקי להפריע לאנשים,
את פשוט בושה לאנושות.'

אני ממשיכה לרוץ, לבכות ולדחוף אנשים בדרך,
אני מנסה לשכוח את הכל,
אך ברגע שסגרתי את עיני,
כל אותם אנשים חוזרים אלי בבת אחת.

'לעזאזל, תרדי מהחיים כבר,
אין לך אנשים אחרים להיות עם, את כזו מעצבנת,
תפסיקי להיות לידי את מביכה,
עזבי אותי כבר מה לא ברור לך.'

דמעותיי מחמירות אך אני ממשיכה לרוץ,
אני מועדת ומשפשפת את רוב גופי,
אך כל האנשים שהולכים סביבי ממשיכים בדרכם,
כאילו מעולם לא ראו אותי.

'הו, תמשיכי ככה ואולי תמותי כבר ותקלי על כולנו,
הא, אפשר ליפול בדרך מפגרת יותר,
ואו, היא כנראה השתגעה, עדיף שנתרחק מימנה,
היא על סם או משהו.'

את ריצתי אני לא הפסקתי,
אני קמתי והמשכתי לרוץ,
מתעלמת מכל האנשים שנמצאים סביבי,
בדיוק כמו שהם מתעלמים מימני.

'למה אני חייבת להיות לידה,
דווקא אני נדפקתי איתה,
למה המסוממת קרובה אלי,
פריקית תתרחקי מאיתנו.'

המשכתי לרוץ עם עיניים עצומות,
מנסה להחזיק את כל הדמעות,
מרגישה איך שוב אני נופלת,
מרגישה איך דמי מתערבב עם הגשם.

'הא, היא כולה רטובה, אולי היא תחלה ולא נראה אותה,
יופי, עכשיו היא תסריח מבגדים רטובים,
איכ, אני לא רוצה לידה,
כל המקום רטוב בגללך, תיקחי מטרייה כבר.'

קמתי מהר שוב והמשכתי לרוץ,
שום דבר לא יוכל לעצור אותי,
הורי,אחי,וחברי, הבטיחו לי מקום טוב יותר לפני שעזבו,
אני מחכה שהם יקיימו את ההבטחה הזו כבר.

'בתי יקרה,כשאני אלך,אני מבטיחה לך שרק יהיה לך טוב,
חמודה קטנה, עד שנראה, ייקח זמן רב מידי, אבל אנחנו ניפגש בסופו של דבר,
אחותי יקרה, אני נאלץ לעזוב, אבל תמיד אשמור עלייך,
אהובה שלי, אני מצטער שאני נוטש אותך לבדך, אבל את בחיים לא תהיה עצובה.'

אני ממשיכה לרוץ מנסה לשכוח מהזיכרונות,
הם הבטיחו לי שניפגש,
הם הבטיחו לי שיישמרו עלי,
הם הבטיחו לי שאני לא יהיה עצובה יותר.

'זה רק עניין של זמן,
אנחנו כבר ניפגש,נשמור עלייך שלא תהיה עצובה,
ותמיד נהיה אתך,
אנחנו מבטיחים.'

איפה ההבטחות שלכם,
אני חיפשתי אותכם כל כך הרבה זמן,
אך לא מצאתי אותכם,
אתם השארתם אותי עם תקוות שווא.

אני ממשיכה לרוץ בכל כוחי,
אני שומעת רעש חזק, ופותחת את עיניי,
אני רואה אור לבן חזק,
וזה היה הדבר האחרון שראיתי.

זה המקום הטוב יותר שהבטיחו לי.