משברים

משברים – סיפור קצר
כתיבה : חי חביב

הוא מנסה להביט בתמונה בשקט. מסביבו הכל רעש ומהומה אך הוא לא שומע ולו ציוץ מכל זה. הוא עמוק במחשבותיו. רואה ברוחו את עצמו פותח את דלת הבית לקצין צה״ל שיבשר לו את מותו של בר אחיו הגדול. מחשבותיו נקטעים באחת כשמכה עדינה נוחתת על כתפו. ״מאיר, הכל בסדר?״ ״אני בסדר איתמר״ הוא עונה בחצי קול וקם מכיסאו בכיתה. מרים בשקט את התיק שלו ומפיל בקול חבטה סידור שהיה מונח על השולחן. מאיר ממשיך בדרכו מבלי להניד עפעף. איתמר מביט במאיר הולך בשקט ומרים עבורו את הסידור ומניח אותו חזרה בשולחן.

מאיר שוכב במיטתו בפנימייה ולפתע הפלאפון שלו מצלצל. ״הלו״ הוא עונה. ״מאיר? מדברת המזכירה של דוקטור שמחה. אני מתקשרת לברר מתי תחול הפגישה הבאה שלכם?״ אומרת המזכירה. ״אני לא רוצה לקבוע עוד פגישה״ אומר מאיר ועומד לנתק. ״ההורים שלך שילמו עבור עשרה פגישות״ היא ממהרת להגיד לפני שינתק. ״אתה הופעת לארבעה״ היא אומרת. ״אז אני חייב לקבוע פגישה אני מבין?״ הוא שואל. ״כנראה שכן״ היא עונה. מאיר נאנח בשקט. ״אז תקבעי לי פגישה להיום בערב״׳. הוא אומר. ״אין בעיה מאיר. הדוקטור יגיע אליך לפנימייה הערב״. מאיר מנתק בשקט בלי להגיד מילה.

״איך אתה מרגיש היום מאיר?״ שואל דוקטור שמחה. ״יהיה יותר טוב״ עונה מאיר. הדוקטור מחייך. ״יפה, קצת אופטימיות אנחנו כבר משתפרים״ הוא אומר ומשלב רגליים. ״דיברת היום עם ההורים?״ הוא שואל. מאיר נד בראשו. הדוקטור מהנהן לאות הבנה ורושם משהו במחברתו. ״אתה רוצה לדבר איתי על משהו?״ הוא שואל. ״לא רציתי לקבוע היום פגישה, אתה יכול להבין אם אני רוצה לדבר או לא?״ אומר מאיר. ״הבנתי״ אומר דוקטור שמחה, ״ובכל זאת״. מאיר נאנח בשקט. ״אתה מאמין בסיאנס?״ הוא שואל את הדוקטור. ״בוודאי, סיאנס היא העלאה באוב שהוזכרה בספר שמואל. שאול העלה באוב או בסיאנס את שמואל הנביא.״ אומר הדוקטור ומפגין ידיעות בתנ״ך. ״אך אם זאת זה אסור מבחינת הדת לעשות סיאנס. הסיאנס גורם להפרעה לנחת של הנפטר בעולם הבא. במקרה כזה הנשמה עלולה להפוך למסוכנת בגלל הפרעת מנוחתה״ הוא אומר ומסמן באצבעותיו גרשיים על המילה מנוחתה. ״ברוב המקרים משתתפי סיאנס גומרים מתים בגלל נקמתה של הנשמה הנפטרת״ הוא מסיים. ״תשכח מזה״ אומר מאיר ״בר לעולם לא יפגע בי, הוא אחי״ שהייה. ״ובכלל, הדת באה מאיפה?״ הדוקטור מביט במאיר בתהייה ״מה זאת אומרת? מאלוהים!״ מאיר מוחה אותו בתנועת יד. ״אל תבלבל לי את המוח דוקטור, אם אלוהים היה קיים הוא לא היה לוקח את בר כל כך צעיר!״ הוא אומר. ״חיילים נפטרים מאיר, יותר מ23 אלף חיילים הלכו לעולמם מקום המדינה ועד היום. אתה לא היחיד״ אומר הדוקטור. ״אז זה מחזק את הדעה שלי דוקטור, אם אלוהים היה קיים הוא לא היה הורג 23 אלף אנשים טובים שמגינים על עם שלם.״ הדוקטור שותק לרגע ואז אומר בשקט. ״בדרך כלל האנשים הטובים, האנשים שמגנים על האחר הם אלה שהולכים.״ מאיר נשען אחורה ומשלב ידיים. ״אני הולך לדבר איתו, אם סיאנסים באמת עובדים זה הפתרון שלי.״ הדוקטור משנה נושא ״מה יש לך על הראש מאיר?״ מאיר נוגע בראשו ומגלה את הכיפה הוא נאנח ומוריד אותה מראשו. ״כל חיי אני עם כיפה, לא הורדתי אותה כי שחכתי שהיא נמצאת״ הוא אומר. ״הכיפה מסמלת כבוד לסובבים אותך מאיר, אליי, אל אלוהים, ולבר״ אומר דוקטור שמחה, ״אם תוריד אותה לאן יילך הכבוד?״ מאיר מתעצבן ״אל תנסה לסובב את זה דוקטור! הכבוד שלי לבר זה הורדת הכיפה בדיוק!״ הוא אומר. ״ואם הוא רוצה אחרת?״ שואל הדוקטור. שתיקה, מאיר מזיע. ״הוא לא…״ הוא אומר בשקט. הדוקטור מתקרב אליו ולוחש. ״הוא כן…״ מאיר קם על הרגליים ומתחיל להסתובב בעצבנות ״מאיר תירגע״ אומר דוקטור שמחה ומאיר בתגובה תופס כיסא ומשליך אותו בכוח על הרצפה וצועק ״אל תגיד לי להירגע!״ הוא צועק. ״קודם אתה טוען שאחי יפגע בי, אחר כך שהוא שונא אותי ועכשיו אתה אומר לי להירגע?״ הדוקטור מרים מעט את ידיו. ״זה לא מה שאמרתי מאיר, אחיך אוהב אותך! תירגע״ הוא אומר ונעמד. ״זה כן מה שאמרת״ מאיר אומר בשקט. הדוקטור נושם עמוק ״תנסה ללכת לדבר עם אלוהים…״ הוא אומר. ״תלך למקום בו איש לא ישמע אותך ותדבר, תוציא את כל מה שיש לך על הלב ותגיד אותם לאלוהים״ מאיר מביט בו , ״לא, לא לא לא תעזוב אותי כבר!״ הוא אומר. ״אתה אומר את זה כי אתה מפחד…״ אומר הדוקטור. ״אתה מפחד שאולי זה התשובה״ ״אם זה התשובה אז אין לי ממה לפחד״ אומר מאיר. ״אז שווה לנסות״ אומר הדוקטור ומחייך. ״מחר בבוקר, תלך למטע הזיתים פה שליד ותתבודד שם, תגיד לאלוהים את כל מה שיש לך להגיד לו, אולי תשיג תשובות.״ מאיר מהנהן בשקט. ״עכשיו תלך מפה, אני רוצה לישון״ אומר מאיר. הדוקטור מסתכל בשעון ומהנהן. ״לילה טוב מאיר״ הוא אומר ויוצא מהחדר,

מאיר עומד כשעוטפים אותו מכל צדדיו עצי זית בבוקר המחרת.הוא ללא כיפה לראשו. הוא מרים את ראשו לשמים ואומר:
״אלוהים, קשה לי. קשה לי נורא. כשאני ישן בבית אני יכול לשמוע את אבא מתייפח בחדר, ואמא בזמנים הבודדים שהיא יוצאת מהחדר תמיד העיניים שלה אדומות. בפנימייה כולם מתרחקים ממני, לא יודעים מה להגיד אז הם פשוט נמנעים ממגע איתי. איתמר הוא היחיד שקצת מתעניין, אבל רק קצת. אני לא יכול לדבר עם אף אחד חוץ מהפסיכולוג הזה. אלוהים, אני פונה אליך בפעם האחרונה אם אתה קיים. אני כועס עליך! איך יכולת לקחת אדם כמו בר? איך? אחי שירת את מדינת ישראל בכבוד! בגאווה ואתה? החלטת פשוט לדפוק בו
משאית?״ מאיר לאט לאט מרים את קולו. ״מכל הדרכים בהם יכולת לקחת אותו, בחרת בצורה הכי משפילה! בצורה שבה אף אחד לא יזכור אותו!״ מאיר עוצר את המונולוג שלו ומתכופף לאדמה, הוא מרים ארבעה אבנים ומתחיל לזרוק אותם כלפי מעלה. ״קח, זה מגיע לך!״ הוא צועק. הוא נשען על עץ ולאט לאט מתיישב על האדמה. הוא קובר את ראשו בין ידיו. ״למה, למה, למה, למה?״ הוא אומר מבעד לידיים. הוא מרים את ראשו שוב אל השמיים. ״אתה קיים? אתה יכול להוכיח לי? אני רוצה לדבר עם בר בפעם האחרונה, אני רוצה לדעת למה הוא נלקח ככה? בטרם עת… אבל לא, אני לא אדע לעולם. כי אתה לא קיים, אין אלוהים! הוא לא נמצא למעלה, הוא נעלם הוא התנדף. הוא לא קיים יותר בדיוק כמוך!״ אומר מאיר. הוא קובר את פניו בין ברכיו ומתחיל לבכות בשקט, ולאט לאט הוא נרדם.

ובחלום הוא רואה כביש, ובקצהו עומד אדם. מאיר ממצמץ בעיניו ומתאמץ לראות את האדם. אבל כשהוא פותח את העיניים האדם נראה לו פתאום קרוב יותר, הוא מתחיל ללכת אליו ולאט לאט מתבהר לו שזהו בר. ״בר?״ הוא שואל ומתקרב. בר מחייך אליו. ״זה אני מאיר״ מאיר מחייך ורץ אליו ומחבק אותו בחוזקה. ״אתה נראה צעיר יותר״ אומר מאיר. בר צוחק ״בעולם הנצח אתה לא יכול להיות מבוגר״ בר מביט בראשו של מאיר. ״מאיר? מה עשית?״ מאיר מביט בבר. ״לאן הלכת בר? אמא ואבא לא מפסיקים לבכות, איבדתי כבר את האמונה״ הוא אומר. בר מחזיק בראשו של מאיר ואומר. ״לעולם אל תאבד את האמונה מאיר! אני נמצא, אני קיים! אלוהים קיים והוא שמע את כל מה שסיפרת לו!״ רקע הכביש לפתע משתנה מאיר מביט סביבו בפליאה. הוא נמצא בבית כנסת, בר כבר לא עומד לידו, הוא יושב בספסל מעץ עטוף בטלית ותפילין. ״אני לא באמת עם טלית ותפילין מאיר, אני לא יכול ללבוש אותם. זה התפקיד שלך! אני בעולם הבא אבל אני צריך שמישהו יעזור לי לעלות יותר למעלה במעלות גן עדן״ מאיר מתיישב לידו. ״אתה באמת קיים?״ הוא שואל. בר מהנהן. ״אלוהים קיים?״ הוא שואל ובר מהנהן שוב. ״למה אלוהים לקח אדם טוב כמוך?״ מאיר שואל. בר מביט בו. ״את זה אסור לי לספר לך, אבל אני יכול להגיד לך שזה מסיבה טובה.״ הוא עונה. ״אל תוריד את הכיפה מהראש!״ אומר בר ומניח על ראשו של מאיר כיפה. ״תגיד עליי קדיש אחי היקר, תמסור ד״ש לאמא ואבא״ אומר בר ומחייך. ״אני אוהב אתכם״.

מאיר מתעורר שעון על העץ במטע הזיתים. הוא נוגע בראשו. יש שם כיפה.
הסוף…