נקודת האור

הוא פקח את עיניו. עדיין לאותה מציאות. מרחף לו, לבד, בודד. מסביבו יש חושך מוחלט. חוץ מנקודת אור אחת רחוקה. אולי לא מאוד משמעותית, ואולי בעצם ממש חשובה.
נקודת האור הייתה כדור הארץ.

בכל יום, לאחר שפקח את עיניו לאותה המציאות, הוא ניסה להגיע לנקודה הזאת. הוא הרגיש שיש שם משהו מיוחד. הוא הרגיש שיש שם משהו ששווה להגיע אליו. משהו ששווה לגלות אותו. משהו ששווה לשמור עליו.

היום הוא היה נחוש בדעתו במיוחד. הוא אמר לעצמו שהיום הוא יצליח להגיע לשם. הוא התקדם לעבר הנקודה בכל כוחו. היא הייתה מאוד רחוקה ועל כן נראתה לו מאוד קטנה. מיליוני שנות אור עברו עד שהיא אולי גדלה בקצת. כשראה שהוא לא מצליח להגיע לנקודה כמעט התייאש.
עד שהוא פגש אותה.

הוא אזר עוד קצת כוח והמשיך את המסע. לפתע, להפתעתו הרבה, התחילה להיגלות בפניו דמות, דווקא לא מאוד רחוקה. זה היה לו מאוד מוזר, שכן הדמות הזאת הייתה משהו שהוא לא הנקודה הרחוקה. הרי חשב שהנקודה הזאת היא הדבר היחיד שחשוב, הדבר היחיד שקיים.
הדבר היחיד שיכל לשאוף אליו.

הוא התקדם לעבר הדמות. להפתעתו, עברה רק שנת אור אחת והוא כבר הגיע אליה.

הדמות הסתכלה עליו, ואז הוא הסתכל על הדמות. הוא לא ראה מעולם דבר כה משונה. ככל הנראה כי הדבר היחיד שראה אי פעם היה נקודת האור הרחוקה.

לפתע, הדמות עשתה דבר שבכלל נראה לו מוזר – אחזה בידו. ולפתע התחילו לזוז, במהירות עצומה, לא כזאת שהוא מסוגל להגיע אליה או שתיאר לעצמו שאפשרית בכלל. הוא שם לב לשמחתו שהם מתקרבים לנקודת האור שכל כך שאף אליה. המסע הזה נגמר תוך כמה דקות, ולפתע הוא לא ראה שום נקודת אור רחוקה.
כי הם הגיעו אליה.

להפתעתו, הנקודה הזאת בכלל הייתה כדור. הוא חשב שהכדור הזה היה די גדול אבל לא היה לו ממש מקום להשוואה. הוא לא הבין למה, אבל מאיזושהי סיבה הוא אהב את הכדור הזה. הוא הרגיש מן משיכה מוזרה אליו.

הדמות שחררה את האחיזה מידו והתקדמה לעבר הכדור. היא התקרבה אליו עד שנגעה בו ממש. ולהפתעתו הרבה, היה נראה שהיא נכנסת לתוכו. הוא לא ידע שדבר כזה אפשרי, אבל מהרגע שידע הרגיש שהוא חייב לעשות את זה.

הוא התקרב לכדור גם עד שנגע בו. הוא הרגיש שהוא מתחיל להיכנס אליו, כמו הדמות. הוא מעולם לא הרגיש כה מאושר.

תחושה של חמימות עטפה אותו. בהתחלה היא הייתה נעימה. לאט לאט היא התגברה, אבל עדיין הייתה בגבול הסביר. עד שהיא התגברה לרמות של חום נוראי. ואז, להפתעתו, הוא הרגיש שהוא מתחיל להישרף.

החום כבר ממש כאב לו, במידה שמעולם לא הרגיש. האש בערה בתוכו. עד שהוא נשרף לגמרי. והזכר היחיד ממנו היה האפר שנשאר ממנו לאחר השריפה. האפר שנפל לאדמת המקום שכל כך שאף אליו. האפר שנפל לנקודת האור הזאת, שכל יום ניסה בכל כוחו להגיע אליה.

ולמרות שהגיע אליה, ולמרות שנכנס לתוכה, ולמרות שנשרף, ולמרות שהאפר שלו נפל על אדמתה –
מהמקום בו היה קודם,
היא נראתה אותו דבר.