סוג של פנסיה

קראו לה תרצה, אישה מבוגרת, סביבות גיל ה60.
היא בדיוק דיברה בפלאפון, והיא דיברה כל כך חזק ככה שכל האוטובוס שמע.
לדני התקלקל הרכב, היא בדיוק בדרך לבקר את הנכדים המתוקים שגרים בכפר סבא, וכל הזמן הפנוי הזה שיש לה עכשיו רק לעצמה.
הכל מאז שהיא יצאה לפנסיה.
עכשיו , כך היא אמרה, אחרי כל השנים האלה שנשחקה בעבודה היא יכולה לעשות את מה שתמיד חלמה ולא הספיקה.
למשל לנגן בקלרינט.
היא תמיד אהבה, ואפילו לקחה כמה שיעורים, אבל בגלל העבודה והילדים והכביסה והבישולים, פשוט לא היה לה אף פעם זמן להשקיע אז עכשיו היא מתכננת לחזור לזה ברצינות.
הבעיה הייתה שהנהג משאית שבא מולנו ונכנס בנו חזיתית, כנראה לא שמע על התוכניות של גברת תרצה.
כשהגיע האמבולנס, כבר לא נשאר הרבה מהאוטובוס חוץ מכמה שאריות שרופות, וממני.
הנהג משאית בכה לשוטרים שהוא לא שם לב לכלום, והם גרמו לו להישבע באלוהים שזה לא יקרה שוב, ושיחררו אותו עם נזיפה חמורה מאוד לתיק האישי.
הלכתי לחפש את תרצה, ומצאתי אותה עדיין יושבת, אבל הפלאפון נפל על הרצפה והראש שלה קיבל שינוי תדמיתי עם ההגה של האוטובוס שהיה תקוע בו, וגרם לו להיראות מאוד מאוד אחרת ממה שראש במצב רגיל אמור להיראות.
ואני לא רופא, אבל כל אחד יכל לראות שהיא הייתה הרבה יותר מתה והרבה פחות חיה.
הלכתי משם וחשבתי, שעכשיו יש לה את כל הזמן שבעולם.
עכשיו תרצה יכולה לעשות כל מה שתרצה.