אי אפשר להסביר

אז היא מסתכלת במראה ומכסה חלקים עם הידיים, מנסה לא להסתכל לזוועות בעיניים, לא רוצה לראות שוב את הדמות בראי, שגורמת לה בכל פעם ללכת להקיא, כי הירכיים קצת מלאות והבטן לא שטוחה, הפנים מכוערות וההרגשה לא נוחה, היא כמעט בטוחה שלא מגיע לה לחיות, אנשים שנראים כמוה זה בכלל יכול להיות?
וכשהיא פוקחת את העיניים היא מנסה לחייך לעצמה, כי היא יודעת שהוא עדיין נמצא שם בשבילה, אך החיוך שלה הוא רק עוד קו עקום, כי היא נתנה לעצמה שוב לחשוב על היקום, נתנה לעצמה להבין שלא מגיע לה טוב, כי היא עוד אחת שלא יודעת לאהוב, לא יודעת להראות רגשות כי אנשים לימדו אותה להסתיר, לא יודעת להקשיב כי הלב בלתי חדיר.
תמיד אומרים שצריך להיות מאושרים בזכות עצמך כי יכול להיות שיום אחד ואף אחד לא יהיה שם בשבילך, אבל הם לא מבינים שאם היא תהיה מאושרת בזכות עצמה היא תתמוטט, כי בלעדיו בתוכה אין אושר, רק קו של דופק רוטט, כזה שמחכה להתיישר ולסיים את המלחמה, כי נמאס לה לשבת בדממה עם עצמה.
היא עדיין חושבת על הימים שהוא היה עצוב, ומאשימה את עצמה על שלא יכלה לגרום לו להרגיש אהוב, לא נותנת לעצמה להתקדם כי היא תקועה בעבר, למרות שלו זה לא מפריע והוא לא סתם אמר.
היא לוקחת את הסכין ומעבירה על העור, כי אם תגיד סליחה זה לא באמת יעזור, רק להעניש את עצמה אולי ילמד, יראה לה שכל אחד לבדו שורד, וכשהעצב שולט על מצב רוחה, היא צריכה להגיד שהכל בסדר ושהיא בטוחה, כי אם לא היא תצטרך שוב לראות את הדם, אחרי שהסכין ננעצת בעורה כמו קיסם.
האור חוזר אל חייה ברגע שהוא שם, מחזיק את ידה ומסתובב לכולם, אומר שהיא האחת וכמוה הוא לא יוותר, גם אם הוא יצליח בסוף להבין שהיא אוהבת יותר.
יש דברים שמילים לא יכולות להסביר, אז הנה, סיכמתי ועשיתי לכם תקציר – ברוכים הבאים לעולם המסובך שלה, ותכירו את האחד שהוא הכל בשבילה…