קשה להחליט את מה למחוק כדי לשמור על הקצב. כשכותבים בחרוזים מרגישים כמו מי שרוכב על נמר ולא יודע מתי ואיך לרדת

פרויקט בהקמה לא מי יודע מה

28/07/2015 682 צפיות 2 תגובות
קשה להחליט את מה למחוק כדי לשמור על הקצב. כשכותבים בחרוזים מרגישים כמו מי שרוכב על נמר ולא יודע מתי ואיך לרדת

כשהמי שמו הודיע שממחר יש תאורה
זו היתה לא יותר מתכנית במגירה
ומאוד לא אמין כי לא היה שום מאמין
ולא למי לומר שיש לו דדליין עד מחר.
כשלאור חזיזים הוא ראה שלא זזים,
החל שואל בכוכבים איך מתגברים על עכובים
והתיעץ במזלות וקצת שיחק בגורלות.
מיד נעורו תהיות, אם אין פה שוד ערפיליות
ומכל צד עלו קריאות לא להרשות
למתעשרים החדשים לחפון גלקסיות בודדות
ומן הסקציה של הפלח הנאור
איימו שאם השנור לא יעצור
הם יחפרו לו חור שחור.

נעשה לו שקוף, שנחוץ איזה גוף,
שידע ללהג ולדבר חלקות, אבל אם לא עוזר לחלק גם מכות.
בלי לדקדק בחר איזה עם, שמורגל בצרות יותר מכולם
והוליד ועדה לעידוד ילודה, התחזקות ואכלוס שתבעה בנימוס
לפרות ולרבות לרבות גם בנות
ולדחוק בבנים בעזרת רבנים.
הועדה התמודדה עם חוסר סגידה
וסרוב להרות ופריקת מסגרות
ומנהל הפרויקט נאלץ להודות
שהרבה יצורים אורזים מזודות
ובמקום אל היעד רוצים לשכת סעד.
בסופם של דברים הוא ייבא חיזרים
עם הכשר של גרים
והשלים עבודות ובנה עוד דירות,
שהולכות ומתיקרות ועל כרחו הוא מתעשר
וכבר לא מצטער,
שהפרויקט תקוע בשלב די מוקדם עם הרבה חיזרים ומעט בני אדם.


תגובות (2)

אני חושבת שהשאיפה לכתיבה בחרוזים קצת השתלטה על הסיפור. קשה לעקוב ככה אחרי הסיפור… חוץ מזה נראה נחמד- החריזה שלך מצויינת.
השראה

28/07/2015 22:50

    את צודקת קיצרתי קצת ובפועל אף פעם אינני יודע איך לגמור דבר כזה. הוא לא נכתב בסערה כך שהכיוון אף פעם לא בטוח. זורק דברים ואז מנסה למצוא הגיון שיחבר ביניהם.

    29/07/2015 22:42
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך