שחור לבן- עלמת התשובות

"זהו סיפור עתיק על עלמה," הוא פתח, שובה בקולו את שאר הקהל. "סיפור על אהבה וסודות. סיפור על מישהי שידעה את התשובות לכל השאלות שבעולם.
איש מעולם לא האמין לה. תמיד אמרו שהיא חוקרת על חייהם האישיים של אנשים כדי לדעת איך להשיב להם, אך איש לא יכל להתכחש באמת לעובדה שהיה בה משהו נסתר. שהיא היתה יותר מסתם אישה אקראית.
יום אחד מישהו תפס אותה בזמן שעברה ברחוב ושאל אותה שאלה פשוטה, אך כגודל היותה פשוטה היא לא ידעה לענות עליה. האיש ציפה שפניה יהיו מופתעים, שהיא תגמגם או תשפיל את ראשה, אך היא לא עשתה דבר מכל אלה. היא פשוט הביטה בו במבט ישיר וחיכתה שישחרר את ידה. "אבל את יודעת את כל התשובות שבעולם!" הוא קרא לעברה, המשיך וצעק שהיא וודאי יודעת את התשובה, אבל פשוט לא רוצה לספר לו אותה.
שנים עברו מאז, והוא היה האיש היחיד שהיא לא ידעה להשיב על שאלתו. זה מעולם לא תרד את מנוחתה, עד שהיא פגשה אותו ביום אפרורי, בפעם השנייה בחייה.
"אמרתי לך," היא מיהרה לומר לפני שיספיק לדבר. "אני לא יודעת." היא החלה להתרחק, מחזיקה את שמלתה כך ששוליה לא יגעו ברצפה בזמן שעלתה במדרגות. האיש מיהר אחריה.
"אבל ידעת שהיום הזה אכן יקרה. ידעת, פשוט לא רצית להאמין שתיפגשי באדם כמוני שוב." הוא המשיך להציק לה שתענה על שאלתו, שתסביר לו מדוע, כדי שזה יפסיק להטריד אותו.
"אני לא יודעת למה ראית אותי בחלומך. אני איני נביאה, אני לא יכולה לדעת דברים שנסתרים ממני."
"אבל כוחך, הוא משיב על הכל!" הוא השתומם ורקע ברגליו בעצבנות כילד קטן אשר אינו מורשה לשחק בחוץ עם חבריו.
"אומר לך משהו. אני איני יודעת הכל, אלא רק את הדברים שאנשים חושבים עליהם. ברגע שאדם מגיע ושואל את שאלתו, הוא אוטומטית חושב על כל הדברים שקשורים אליה, וכל מה שנותר לי לעשות הוא לחבר את כל החלקים ולהשיב בצורה הכי הגיונית. איני יכולה להשיב על דבר שאתה בעצמך אינך יודע." היא אמרה זאת, והיה אפשר לשמוע עצב ורחמים כלפי הבחור בקולה. הוא נעצר במקומו והביט בה, מוקסם. "את אכן חכמה כמו שמספרים. אני מבין עכשיו. אני מקווה שיצא לי לפגוש אותך שוב בעתיד, בנסיבות טובות יותר." הוא הניד בראשו וחיוך מזוגג נפרש על פניו.
"יום טוב לך, אנריק," קראה בשמו. הוא פלט צחוק מהיר ושב על עקביו, יורד במדרגות הלבנות…