רגלי איילה

ראיתי את רגלי איילה לפני במרחק אחרי שעברנו כמה מאות מטרים מקו הזינוק. הגוש הגדול של הרצים שיצא לדרך התחיל להתפזר, המהירים שעטו קדימה והאטיים התפזרו לאורך זנב גדול של רצים. כל אחד על-פי יכולתו ומהירות ריצתו. חבר ואני יצאנו מוקדם בבוקר כדי שנספיק להגיע בזמן לשעת הזינוק וגם נספיק להתחמם קצת לפני כן. היה יום יפה ובשעה המוקדמת עוד הורגשה קרירות של בוקר.

לרגלי איילה היו רגליים ארוכות ודקות והיא רצה בצעדים קלילים, לא ממש מהירים. אבל בכל צעד גמאה מרחק גדול. היא לא ממש רצה, אלא, דילגה בחן נשי מרגל אל רגל.

התחלתי להגביר את קצב הריצה שלי כדי להתקרב אל רגלי איילה. בהתחלה המרחק בינינו הלך ונסגר, אבל לאחר זמן קצר לא הצטמצם יותר. התחלתי לתנשף והרגשתי שאם אמשיך בקצב המואץ אז אאבד את האוויר ולא אוכל להמשיך. מחוסר ברירה חזרתי לקצב הקודם, ובחוסר אונים ראיתי את רגלי איילה הולכת ומתרחקת ממני עד שנעלמה באופק לפני.

רצתי לאורך הדרך אבל בגלל ההרפתקה הקטנה עם רגלי איילה התחלתי להרגיש עייפות, התקדמתי עד מחצית המסלול שבו הקפנו כיכר גדולה והתחילה הדרך חזרה. עכשיו העייפות התגברה, נשמתי בכבדות והרגליים הפכו להיות כבדות יותר ויותר, כאילו שתלויות עליהן משקלות עופרת. נשמתי ונשפתי. קצב הריצה הלך וירד, והרגשתי שאני גורר את עצמי יותר מאשר רץ. רצים אחרים עברו אותי אחד אחרי אחד. כל צעד הפך לסיוט ובראש התחילו המחשבות, למה בכלל באתי? מה אני עושה כאן?

אבל בכל זאת התקדמתי עד שבאמצע הדרך חזרה היה סיבוב. כשעברתי אותו ראיתי לפני הר במרחק כמה עשרות מטרים, והמסלול ממשיך במעלה עד הפסגה. מה פתאום יש שם הר? יש גבול לכל דבר חשבתי, והחלטתי לעצור ולעבור להליכה כאשר אגיע אל תחתיתו. התחלתי כבר להאט לקראת העצירה, אבל ברגע באחרון הרמתי את העיניים, ואת מי אני רואה? רגלי איילה רצה בשביל במעלה ההר.

כשהגעתי אל ראשית העלייה הרגליים לא עצרו, אלא, המשיכו לרוץ מעצמן. נשמתי ונשפתי בכוח, ובכל שאיפה נכנסה לגוף כמות גדולה של חמצן שהבעירה בתוכו דוד גדול שהרתיח מים לקיטור. הקיטור הניע את הבוכנות ברגליים. והן דחפו את הגוף למעלה במעלה הדרך. שאיפה, נשיפה, רגל ימין דוחפת בעליה ואחריה רגל שמאל דוחפת, ושוב שאיפה ונשיפה. כך התקדמתי במעלה עד שלקראת הפסגה השיפוע הפך להיות מתון יותר וההתנשפות קצת נרגעה.

כשהגעתי לפסגה ראיתי את הדרך ממשיכה במורד. שוב לא ראיתי את רגלי איילה, אבל הפעם בגלל שהיא הייתה אחרי. דילגתי במורד ההר, ואחריו, במרחק שנותר, ריחפתי יותר מאשר רצתי.

והחבר? הוא כבר הגיע מזמן, הספיק לשתות קפה וחזר לקו הגמר לעודד אותי לקראת סיום הריצה.

ריצה

ריצה

עוד סיפורים: https://www.tale.co.il/author/urila/