למעשה, לא משנה כמה פעמים תקראו את זה לא תזהו שזה סיפור טראגי, נכון?

רקדנית מחוטים

16/08/2012 1175 צפיות 16 תגובות
למעשה, לא משנה כמה פעמים תקראו את זה לא תזהו שזה סיפור טראגי, נכון?

הילדה הקטנה שכבה במיטה, פניה שהציצו מתחת לשמיכה רמזו מיד על גילה הצעיר, המביט מן הצד היה יכול לחשוב כי היא בת ארבע, לא יותר, אבל על כך שהיא ילדה אינטליגנטית, מוכשרת. עורה הבהיר, המנומש ליד אפה היה מתוח על עצמותיה הבולטות. עיניה הכחולות הבהירות, הגדולות, היו פקוחות לרווחה, כאילו שהיא רואה דבר לא אפשרי, מיוחד. שיערה הג'ינג'י הארוך, שאולי היה מגיע לה עד המותן במקרה והייתה קמה, נח פזור על מיטתה הגדולה מכפי שילדה בגילה צריכה. היא קמה מיטתה, לבושה בפיג'מת אובראול סגולה, עליה כתובות מילים רבות, שמספרן הרב היה גורם לכל אדם ואדם, מלבד אולי אותה הילדה סחרחורת. עוד דבר שאף אדם לא היה מבחין בו, הוא שהמילים זזו, מי שהביט בפיג'מה הסגולה הקטנה היה מרגיש לרגע סחרחורת איומה, לא רק בגלל העומס הרב, אלה בגלל התנועה. היא הביטה לעבר תקרת חדרה, עליה היו מודבקים שלל ציורים שלה עצמה, ציורים קטנים ביותר, קטנטים, ידיו של ילד לא היו יכולות לצייר דבר כזה.
היא הביטה בתקרת החדר, מביטה בה, מרוכזת. רק מי שהסתכל מספיק טוב, כמו אותה הילדה, היה יכול לראות את הדפים הריקים שמודבקים על התקרה, ואולי אפילו להבחין בשכבות הדפים הרבות. הילדה נעצה את עיניה באחד הדפים הריקים, מתחה את ידיה קדימה, כאילו שהיא מצפה שהדף יפול מטה, עד לידיה, בכדי שתוכל לצייר את הדבר שעלה ברוחה.
היא המשיכה לעמוד, בעוד הפיג'מה שלה זזה, כאילו שהיו אלו גלים בים שהרטיטו אותה. הילדה סגרה את עיניה, אבל היא ראשה עדיין היה מורם מלאה, בגאווה לא מוסתרת. בעוד אצבעותיה זזות, בצורה שהזכירה מעט נגינה, או משיכה של חוטים שהיו דבוקים לאצבעותיה, התחיל להופיע ציור על אחד הדפים על התקרה. כאילו נרקם בחוטים באותם משכה הילדה בידיה. חוט אדום נשזר בחוט ורוד בהיר, וחוט בצבע שהזכיר את צבע עורה של הילדה עצמה רקם אליפסה מעודנת, בלי שום קו שלא במקום, בעוד חוט שחור כעורב רקם שתי צמות יפיות על האליפסה. חוט ירוק בהיר רקם שני עיגולים, בעוד השחור חזר בכדי להשלים אישונים בעיניים, לגמור ריסים וגבות. חוט אדום בהיר יותר, כמעט ורוד, יצר שפתים נקיות, בעור החוט בצבע עורה של הילדה צובע את פני הדמות ורוקם אף. בעוד מלאכת הפנים נגמרת, ניתן כבר לראות את החולצה כי לובשת הדמות, ורודה, מעט אדומה בקצוותיה. בעוד החוט הבהיר רוקם גם ידיים, החולצה החלה להתארך, להחליף בהדרגה את צבעה לאדום, בעוד חצאית טוטו נרקמת על רגליים שרק החלו להרקם גם הן. בעוד החוט האדום והחוט הבהיר זזים בריקוד שיוצר את רגליה של הדמות, חוט זהוב נכנס באיטיות, בחן לתמונה, רוקם נעלים קטנטנות,בדיוק בגודל כפות רגליה של הדמות הקטנה, מעמיד את הדמות על קצות אצבעותיה, פוינט מושלם.
בעוד הציור, או הרקמה, נגמרים, נעלמו החוטים, כאילו מעולם לא היו קיימים. הרטט בפיג'מת הילדה נעלם, עיניה נפקחו במהירות, עדיין רצניות ולא מופתעות כלל כאשר ראתה מעל ראשה ציור מצויר היטב, כלל לא נראה כאילו רקמו אותו, במיוחד לא ילדה בת ארבע, ובלי לגעת בו כלל.
רקדנית קטנה, בעלת שיער שחור, עור בהיר ועיניים ירוקות. לבושה בחצאית טוטו ובגד גוף, נעלי פוינט זהובות, בוהקות כמעט. בעוד הילדים מורידה את מבטה מן התקרה, הופיע על פניה חיוך קטן, מהוסס. הפיג'מה שלה הפסיקה לשנות את צורתה, בעוד כל המילים נמחקות באחת, ועל צד גופה הופיעו המילים, בעוד היא מניפה את ידיה קדימה, שוב, וראשה יורד לרצפה.
רקדנית החוטים שלי, רקדנית המחשבות שלי, הרקדנית שלי, הזיכרון שלי, היצירה שלי.


תגובות (16)

ווווואו, את כותבת ממש יפה, מדהים, המסר הועבר בצורה ברורה, והכול כול כך מיסתורי!
תמשיכי? אולי? :)

16/08/2012 08:08

נמ, שוש, זה סיפור קצר.
אין פה מסר. יש פה אירוע טראגי מדי. המוח שלכם לא יכול לפענח דברים טראגיים כאלה בלי לדעת איפה לחפש אותם.

16/08/2012 08:10

אבל אני אחשוב על להמשיך.

16/08/2012 08:10

סיפור מדהים סיפור אשר את מה שניסית להעביר לכולם הצלחת בצורה מוחצת מקסים מקסים ♥♥♥♥

16/08/2012 08:11

שני….? נדבר כשתתחיל השנה הארורה הזו! והמסר כוונה למה שקיבינימט קורה בסיפור! ( אוי ברוך!)

16/08/2012 08:11

ו-יאייייייייי

16/08/2012 08:11

נמ, לולו, בהזדמנות תגיבי בכך שאר הסיפורים.
ובקי, תודהתודה. בעיקרון, אולי אני העשה המשך.

16/08/2012 08:12

אני עשיתי פרק חמישי לגעגועים, לא כזה קצר. תקראי ותדיבי שני. ואני איגיב ועוד איך!

16/08/2012 08:14

אבל הפרק החמישי טרם אושר נכון ????? אני מעוניינת מאד מאד לקרוא ממני בקי ♥♥

16/08/2012 08:15

יש פה משהו שכן מעורר סוג של חלחלה, תחושה של משהו טרגי אבל קשה לשים על זה את האצבע.. בכל מקרה זה פשוט מהפנט! ממש הצלחת לשאוב אותי פנימה ולא רציתי שזה יגמר

16/08/2012 08:16

אושר, אושר ועוד איך!

16/08/2012 08:16

שושית, די לפרסם את הסיפורים שלך בסיפור שלי!
נל.ק : תודה, מישהו שם לב לזה שזה טראגי. כמו שאמרתי כבר לשושית, אי אפשר לשים אצבע על הטראגיות עם לא יודעים איפה לחפש.

16/08/2012 08:19

שני, אני מצטערת, לא יקרה שוב _( מורידה כובע)_ :)

16/08/2012 08:21

נכון נכון נכון טעות שלי אך אני ברשותך אתחיל לקרוא את הסיפורים מההתחלה ואגיב לכל אחד ואחד מתנצלת שעד כה לא קראתי ולא הגבתי – המצב הבלתי אחראי הזה מצידי יתוקן לאלתר ♥

16/08/2012 08:21

נמ, זה בסדר בקי. ושושית, הכול בסדר.

16/08/2012 08:58

:)

17/08/2012 03:11
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך