תאומים

לפעמים אני תוהה אם זה בגלל שאני מזל תאומים, לא שאני באמת מחשיב את עצמי מאמין, אבל זורם כשזה מתאים, אחרי הכל אנחנו שני הפכים- אני ועצמי, מחשבות הבקרים אל מול הערבים בערך כמו המרחק מפה למאדים. יש בי שד, והוא חי בתוכי, חיים ביחד, מאז שאני זוכר את עצמי, למדנו להסתדר, פחות או יותר, כשהוא בא, אני פשוט מספק לו את מה שהוא רוצה, והוא רוצה! הוא אמנם שד שזה סוג של רוח, אבל הוא דווקא מאוד חומרי, הוא מחפיץ נשים, ואוהב חפצים, כאלה יקרים והרבה, הוא לא אוהב שאומרים לו מה לעשות, גם כשזה לגיטימי על פי רוב הדעות – המפקד בצבא, הבוס בעבודה, אמא בחתונה ואפילו לא החברה במיטה, הוא חייב תמיד להרגיש שהוא מעל כולם, שאין שני לו והוא אינו כפוף לאף אחד ושום דבר בעולם.
כבר הרבה זמן שאנחנו רוצים לסוע לאיפשהו שם, על זה שנינו מסכימים. אז יש אותי, שחושב על הודו, על נופים על מדיטציות אולי קצת יוגה פה ושם וגם קצת סמים כמובן, מהסוג החברתי, שמעוררים חיוכים, לא אכפת לי גם לעשות קצת מאלה שגורמים לחיבוקים, אבל הוא, יש לו משהו אחר בראש, הוא טוען שהוא גבר חסון וחוסר שליטה מוריד מהפסון, אז הוא שומר את הסמים שלו לחדרי חדרים, והוא בכלל מעדיף את הסוג שעושים בשירותים, מאלה שצריך אחריהם לנגב את האף ולנפח את החזה, שזה גם די נחמד לפעמים אני מודה.
אבל לנסוע לרומניה? רק בשביל זה? יש בי הרבה מעבר לזה… ומה נעשה כבר בתאילנד, הוא לא מפסיק ללחוץ, כשאני יודע בדיוק מה עובר לו בראש, ים , בחורות וכאלה קלות, שהוא רק אומר והם כבר עושות. אבל איך נרגיש אחר כך? אחרי שנלך? זה אף פעם לא נגמר טוב, זה תמיד קצת שורף, יש מחיר להכל במיוחד לניצול, ועוד מהסוג הזול, והוא מה אכפת לו? אחריו המבול, הרי מי שיתמודד עם זה בסוף זה אני, ואז אשב עם עצמי אנסה להסביר, אשתכנע מחדש שכל מה שצריך זה חיוך ומגע מלטף, כי אני רגיש ממש כמו ילד או אפילו ילדה, שעוד לא ברור לה שלא הכל טוב ויש יצר הרע, אשבע שלא אפול בזה שוב ואמשיך הלאה למחשבה הבאה.
כסף? עבודה? מכירות, הוא מושך, כריזמטי ולוחץ, או בקיצור מכשף – אני יודע לשלוט הוא צועק, משתחצן, והרי ברור שעל זה הוא מאונן, כי אחרת מה יכול להיות כיף בלשבת במשרד כל היום? ואני, לא אכפת לי אם נרוויח מעט העיקר להשאר ילד עוד קצת.
חוץ מזה עדיף חופש פרוס מאשר מרוכז? בשביל מה לחיות מחר ולעבוד עכשיו? ומי בכלל צריף כסף? אם הדברים הטובים באמת הם חינם – חיוך קצת שמש, ואהבת אדם – תן לי כמה חברים אפילו לא צריך הרבה רק שיהיו בראש כזה שהשד בו לא משחק תפקיד, שהבינו את המשחק ומצליחים להבליג.
שרוקדים, שיודעים, אנשים מסתכלים, הם לא מתרגשים אלא מהחיים. שעושים ספורט כדי להרגיש טוב עם עצמם ולא בשביל לרצות את כולם, מהסוג שלא נתקע על המסך, אכפת להם והם דואגים, זה כל מה שאני צריך בחיים, רק מספר מצומצם של כאלה אנשים, ואז, אני בטוח שהשד שלי יבין, מי באמת קובע מה עושים.