תהילתו של מר מספריים

מר מספריים לא רווה נחת מן ההצבה הראשונה בחייו. הוא שהסכין לאצבעות מסוקסות שמיששו והפעילו אותו ולבסוף גם ארזו אותו. חש לפתע שאצבעות דקות וענוגות חילצו אותו מהאריזה והניחו אותו ברכות בתיבה מרופדת וריחנית ומכסה נסגר מעליו בנקישה קלה. לא לזאת פילל. הוא זכר היטב את הבטחת יוצריו בדבר איכות פלדת האלחלד השוודית ממנה קורץ שתביא לו תהילת עולם!
בחוסר ישע שרוע היה אפרקדן על בד סטן וורוד בתחתית תיבה אפלולית. כה שקוע בתסכולו, מבכה את מר גורלו שלא היה מודע לנוכחות שכניו שרבצו בסמוך.
"תראו את החדש," שמע קול רך מצדו הימני. "מרגיש כל כך אומלל שהגיע לכאן. אני זוכרת את היום בו הגעתי הנה…"
"תעזבי! אני מכיר אותו, נוצרנו באותו מפעל, שלום מר מספריים," שמע לחישה צרודה משמאלו. ביהירותו הפצועה והנעלבת, לא טרח לענות למקומי נחות.
"מה יש לך? מה, לא נאה לך לענות? אני מר קוצץ ציפורניים, ואם אתה רוצה לדעת, אז הפלדה ממנה נוצרתי, משובחת לא פחות משלך."
"תן לו זמן להסתגל, הוא יבין בעצמו שהיה לו מזל גדול להגיע לכאן," שמע את הקול הרך מימינו.
"גברת פצירה היקרה, את לא תביני. את נוצרת במקום אחר ורחוק מכאן. אבל במפעל שייצר אותנו, נוהגים להבטיח למוצריהם הבטחות סרק על זכייה בטוחה בתהילה ובגבורה עד שבסוף מגיעים לא יותר מאשר לתיבת מניקור של גברת אז…"
"תשמע קוצץ ציפורניים שכמוך," קטע אותו מר מספריים שזעם על הדברים, "אתה מדבר שטויות! תשמעי גבירתי," פנה אל גברת פצירה, "מר קוצץ ציפורניים נועד מיומו הראשון עד לזריקתו לפח האשפה רק לקצוץ ציפורניים ולא יותר מזה. אני לעומת זאת יכול לשמש לאין סוף משימות!"
"אז הגעת לגדולות ונצורות ישר לתיבת המניקור של גברת מגונדרת, מוכן ומזומן למשימות הגבורה והתהילה." שמע את לעגו המר של הקוצץ, לעג שפגע בנקודות הרגישות ביותר שבהווייתו. הוא לא טרח לענות והתכנס עמוק לתוך דכאונו.
נשמעה נקישה, וחלל התיבה נמלא אור. מר מספריים הורם ממצעו. הוא עוד הספיק לשמוע את גברת פצירה קוראת בעקבותיו, "בהצלחה במשימתך הראשונה!" דבר שנטע בו שביב תקווה שייתכן ועוד יהיה טוב.
המשימה הייתה פשוטה ולא קשורה כלל לטיפול בציפורניים. מה שנדרש ממנו כלל, גזירת חוטים ופרימת תפרים. מר מספריים היה מרוצה. אכן צדק בטיעונו בדבר יכולתו להיות רב תכליתי. כעבור מספר שעות אף גזר פיסות נייר, הוסיפה לשמחתו תוכן השיחה ששמע בין בעלת האצבעות שהפעילו אותו בזריזות לחברתה.
החברה: "אוי ליאורה, איזה מספריים חמודים יש לך!"
אצבעות: "כן, רק אתמול קניתי אותם. למדתי שכלים זולים לא שווים את המחיר שלהם. המספריים האלה אמנם יקרים, אך נחשבים כטובים ביותר! נותנים להם אחריות לעשר שנים!"
החברה: "את עושה מגזרות נייר כל כך יפות! האם לא נוח יותר עם סכין יפנית?"
אצבעות: "יכול להיות, אבל נוח לי מאוד עם המספריים האלה, ממש כאילו נוצרו לאצבעות שלי!"
מר מספריים לא היה צריך יותר מזה כדי להיות מאושר. "יהיה מה לספר לגברת פצירה!" הרהר לעצמו. אולם הוא לא יכול היה לדעת באותה עת, שלעולם יפגשו שנית…
מר מספריים לא הוחזר אל התיבה דווקא כשרצה לחזור אליה להתפאר במוצאות אותו. יומיים תמימים היה מונח על השולחן עד שבעלת האצבעות נטלה אותו להמשיך במלאכה שהחלה, או במלאכה אחרת, חלפה כמחצית השעה ואז התרחש הדבר.
בעלת האצבעות החלה להפעילו בגזירת פיסות נייר ואפילו קרטון! דבר נוסף ששימח אותו וחיזק בו את הביטחון ברבגוניותו. הוא ציפה בנפש חפצה לאתגרים הבאים, ואכן האתגר הגדול ביותר הגיע מהר מהצפוי.
בעוד מר מספריים גוזר פיסות נייר הורגש טלטול עז בחדר והאור כבה, הוא נשר מהאצבעות והושלך על הרצפה מתחת לשולחן. ובעלת האצבעות נפלה עליו. הטלטול נמשך ושברי לבנים וחפצים כבדים קברו אותם תחתיהם. נותר חלל קטן מתחת לשולחן המתכת המוצק. הטלטול פסק אט, אט. והם נותרו בעלטה מוחלטת.
מר מספריים שמע את אנקותיה של בעלת האצבעות. כאשר החלה לזוז. לפתע חש באצבעות הממששות נוגעות בו ואז שמע אותה לוחשת, "הו הנה אתם מספריים חמודים שלי! אנא, תעזרו לי להיחלץ מפה!" והיא החלה להטיח אותו אל השברים שכיסו אותם. עד שהגיעה לאפיסת כוחות. לאחר מנוחה קצרה, שבה לפנות את דרכה אל החוץ כאשר מר מספריים החלוץ העז הפורץ את הדרך. שעות חלפו בזמני חפירה קצרים והולכים וזמני מנוחה מתארכים מאפיסת כוחות.
לבסוף, במאמץ אחרון, כאשר כמעט ואזלה כל תוחלת, הצליחו להזיז לבנה ואור עז פרץ לתוך חשכת הקבר שהיו כלואים זמן כה רב. ברגע מאושר זה, מחשבתו האחרונה של מר מספריים הייתה, "יהיה לי מה לספר לגברת פצירה!" ואז נשבר הבורג המשמש לו ציר. ליאורה בעלת האצבעות חולצה מתוך המפולת חלקיק שנייה לפני שמנהרת החילוץ שכרתה התמוטטה.
היא דרשה ממציליה למצוא את המספריים שהצילו את חייה. נמצאה רק מחצית אחת. כאשר החלימה ליאורה מפצעיה, הזמינה תיבת זכוכית הדורה, בה מונח חציו של מר מספריים, ובו כתובת: "הלל למספריים שהצילו את חיי!"

21.12.2012